1בזה הראה לו וכו׳ הוצרך להביא המדרש משום דכיון דע״כ ליכא לפרושי שאלת יעקב מי אלה כפשטה שהרי פשיטא שהיה מכירם ובהכרח צ״ל כמ״ש רש״י לעיל מהיכן יצאו וכו׳ כלו׳ מוכרח שנולדה באיסור גויה ולפי״ז מאי קמהדר ליה יוסף בני הם וכו׳ יאמר נא ישראל גם אני יודע שבניך הם ואלא מיהא מוכרח שהולדת אותם באיסור לזה הוצרך לפ׳ שהראה לו שטר וכו׳ לומר שגיירה תחילה כדת וכהלכה בענין שיתפסו בה קידושין וקידשה בקדושין גמורים וכתב לה כתובה כמשפט בנות ישראל הכשרות וא״ת מהיכן נפ״ל שהראה לו ב׳ שטרות שטר אירוסין ושטר כתובה הא לא כתיב אלא בזה ונימא דלא מיירי אלא בשטר כתובה ולאירוסין נימא דקידשה בכסף דבשלמא בביאה לא כדאמרי׳ דרב מנגיד וכו׳ דפרצות׳ היא ואלא בכסף אמאי לא ואפ׳ לומר עם מ״ש הרמב״ם בריש ה׳ אישות דקידושי שטר וביאה הן מן התורה וקידושי כסף מד״ס ופירשו שם המפ׳ דקרי לה מד״ס משום שאין מפורש בתורה קידושי כסף אלא מג״ש ילפי׳ להו קיחה קיחה משדה עפרון וידוע דקי״ל אין אדם דן ג״ש מעצמו אא״כ קיבלו מרבו ויוסף כשפירש מאביו י״ל דאכתי לא הוה גמיר להך ג״ש ולכך לא היה יכול ללמוד כן מדעתו ורצה לקדש דוקא בשטר ודרשו תרווייהו מדכתיב בזה ולא כתיב זה ואין להק׳ נמי דמאן הוו עדי׳ דהנך שטרות דהיינו עדים שצריכים לחתום בכתובה וכן עדים שצריך לקדש בניהם דנכרים פסולים נינהו דאיכא למימר דבשעת הדחק כגון זו הוו מהני תרי מחסידי א״ה מאותם דכתיב הירא את דבר ה׳ ואע״ג דאמור רבנן טוב שבמצרים וכו׳ שעת הדחק שאני ואפ׳ שלקח לעדים לאיוב ויתרו שהיו מעבדי ומיועצי פרעה והיו כשרים:2ויאמר קחם וכו׳ תרגלתי וכו׳ פי׳ דק״ל לרש״י דמאי קחם הול״ל חנם נא אלי לכך פי׳ דתלה הקיחה ביוסף לומר דלולא תפלתו לא היה יכול לברכם לפי שנסתלק רוח הקדש וכדלעיל וזש״ה ואנכי תרגלתי וכו׳ תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים כלו׳ בשביל ובזכות יוסף שנקרא אפרים בכמה מקומות להיות אפרים העיקר והמעולה שבבניו והכי אי׳ בפסיקתא בהדיא ואנכי תרגלתי וכו׳ בזכותו של מי בזכותו של יוסף ע״ע בילקוט והוכרחו לפ׳ כן דאל״כ ק׳ בלישנא דקרא דמעיקרא קאמר לאפרים ל׳ יחיד ולבתר כתיב קחם ל׳ רבים אלא דלאפרים קאי על האב וקחם על הבנים והא דלא התפלל יעקב גופיה על הדבר י״ל שהוא ע״ד אין חבוש מתיר עצמו וכו׳ א״נ מאחר שראה יעקב שנסתלקה ממנו רוח הקדש סבר דודאי אין זה בחנם אלא שאינם ראויים ולכך לא חש לבקש רחמים והוצרך לבקש יוסף ואזדא לה קו׳ הנח״י:
