משכיל לדוד, בראשית מ״ח:ט״ז

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 המלאך הגואל וכו׳ כענין שנאמר וכו׳ אנכי האל וכולי הקושיא מבוארת דמה הוצרך רש״י לאתויי הך סיפא דקרא אחרינא הוא והוה סגי דלימא כענין שנאמר ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ותו לא והנח״י נדחק בזה ע״ש ולעד״ן שרבינו דיבר בקדשו דבר גדול והוא האמור בזהר הקדוש דהמלאך הגואל אין רוצה לומר מלאך ממש אלא דא שכינתא דהכי אקרי המלאך הגואל והוכרח רש״י בזה דאל״כ הכי תלי יעקב הגאולה במלאך ולא בהקדוש ברוך הוא ותו דמה שייך לומר הגואל אטו יעקב עבד הוה והול״ל המציל אותי ותו דמאחר שאמר האלהים הרועה אותי וכולי חזר והזכיר המלאך מה יתן ומה יוסיף הזכרת המלאך ומה מהניא ברכת המלאך ואמאי לא קאמר שהאלהים הוא יברך את הנערים דהויא ברכה שלמה מי שבידו לברך ית״ש לכך הוכרח רש״י לרמוז דאה״נ דהמלאך הגואל על שכינתא קאמר אלא מיהא לפי שאין דרכו של רש״י לפרש ע״ד הסוד רק איזה פעמים שרומז ומבליע בנעימה ה״נ עביד הכי והיינו דקאמר מלאך הרגיל להשתלח אלי והיינו שכינתא דהכי אבטח ליה קב״ה אנכי ארד עמך מצרימה ועל שכינתא קאמר כדאיתא בזהר ורמזה ניהלן במאי דמייתו ההוא קרא ויאמר אלי מלאך האלהים אנכי האל בית אל וק׳ שאם היה מלאך היכי קא״ל א״ו על שכינתא קאמר קרא:
2 יברך את הנערים מנשה ואפרים פשיטא אטו חילק ובילק ונר׳ דק״ל דכיון דקפיד יעקב להקדים את אפרים כדחזי׳ מקרא דלעיל והנר׳ שהשית ימינו עליו אמאי בברכה הזכיר הנערים סתם דמשמע כפשטייהו דהגדול קודם הול״ל בהדיא יברך את אפרים ומנשה ומשני רש״י דאה״נ דהכא רוצה לומר כפשטיה מנשה ואפרים משום דהכא ברכה זו אינה ברכה לבנים דבתר הכי כתיב ויברכם ביום ההוא לאמר וכולי והתם ודאי קפיד לומר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה אבל כאן ברכה זו היא ברכה לאב כדכתיב ויברך את יוסף וכולי ולכך אמר את הנערים סתם ואה״נ כפשטייהו: