משכיל לדוד, בראשית מ״ז:כ״ט

1 ויקרבו וכו׳ כל מי וכו׳ ק׳ דבשלמא גבי דוד דכתיב ויקרבו ימי דוד ניחא דמשום דמקרא לא חזי׳ כמה שנותיו של ימי דוד מש״ה קמ״ל ויקרבו וכו׳ שישי אביו חי טובא טפי מניה שחיה ת׳ שנים כמ״ש רז״ל אבל הכא מאי קמ״ל זיל קרי בי רב ואמאי הוצרך לכתוב ויקרבו ונלע״ד שהוצרך הכתוב לכתוב כן בכל הצדיקים שלא הגיעו לימי אבותיהם כדי שלא יעלה על הדעת שמחמת איזה עון נתקצרו ימי הבן כידוע שאם לא זכה פוחתין לו מש״ה כתיב ויקרבו ימי וכו׳ דלעולם מעיקרא לא נקצב לו טפי מהכי שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים וה״ט נמי דגבי משה כתיב הן קרבו ימיך וכו׳ אע״ג דמקראי חזי׳ בהדיא שעמרם אביו חיה טפי מיניה דאיהו בן ק׳ ועמרם קל״ג ושוב ראיתי להר״ב דבק טוב שהק׳ כן ותירץ להיפך מדברינו ולעד״ן עיקר כדכתיבנא ובש״ח הק׳ בשם הנח״י דמאין ידע יעקב שלא יגיע לימי אבותיו עד ששלח לבנו ליוסף ונדחק בזה ע״ש ולפי מאי דאי׳ בזהר א״ש דהתם מקשי דהול״ל ויקרב יום וכו׳ דאטו בכמה יומין מית בר נש והא בשעתא חדא מית אלא הכי תאנא כד קב״ה בעי לאתבא רוחיה ליה כל אינון יומין דקאים ב״נ בהאי עלמא אתפקדן מניה ועאלין בחושבנא וכו׳ וכדין מית ב״נ ע״ש ובהא ניחא דיעקב אבינו ידע דהא אתפקדין יומוי למעאל בחושבנא ש״מ דקריבא מיתתיה מיד ויקרא לבנו ליוסף א״נ אפשר שהרגיש בצולמא שזה היה ל׳ יום לפני מותו כידוע של׳ יום קודם מיתה מסתלק הצלם כדאי׳ בזוהר בפ׳ אך בצלם יתהלך איש:

2 ויקרא וכו׳ למי וכו׳ דק״ל דהול״ל לבנו יוסף מאי ליוסף ר״ל לפי שהוא יוסף שהיה מלך ויכול לעשותו:

3 שים וכו׳ והשבע אע״ג דטעם חביבות המילה כמו באברהם לא שייך הכא דדוקא באברהם ניחא שהיתה ראשונה לו ובאה לו ע״י צער כדפירש״י התם מ״מ הכא שייך חביבותא כדאי׳ בזוהר בפ׳ לך לך ויאמר יוסף וכו׳ גשו נא אלי דאחזי להו האי קיימא דמילה וא״ל מלכו דא בגין דא רווחנא בגין מטרית ליה ע״ש ולכך השביעו יעקב בקיימא קדישא דברית דידע דהוה חביב ליה טובא דרווח בגיניה מלכותא ויהא זהיר מאד לקיימו מיד ועוד שידע יעקב שה״ס מדתו של יוסף הצדיק יסוד עולם:

4 חסד וכו׳ שאינו מצפה וכו׳ אע״ג דהכא יעקב שילם ליוסף כדכתיב בתר הכי ואני נתתי לך שכם וכו׳ ופירש״י לפי שאתה טורח וכו׳ מ״מ רצה יעקב אביו שיקבל עליו תחלה בשבועה לעשותו בתורת חסד ואמת ומחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה ואח״כ נתן לו דרך מתנה כדכתיב ואני נתתי וכו׳ וזה נר׳ טפי ממה שנדחק הרא״ם ז״ל בזה ע״ע ומ״ש רש״י לתשלום משום דלגמול ודאי מצפה הוא שהקב״ה ישלם גמולו כמ״ש ז״ל דיקבר יקברוניה דידל ידלוניה וכו׳ מ״מ לתשלום מההוא גברא אינו מצפה:

5 אל נא וכו׳ סופה וכו׳ פי׳ דק״ל לרש״י בקרא תרתי חדא דמדכתב בתר הכי ושכבתי וכו׳ ונשאתני וכו׳ וקברתני בקבורת׳ סגי דממילא משמע שלא יקברנו במצרים ותו ק׳ דהול״ל אל תקברני במצרים ומאי נא ואם ר״ל בקשה הא כתיב ב׳ זימני אחריני אם נא מצאתי וכו׳ שים נא ידך וכו׳ ולכך מתרץ דה״ק תחלה אני מקפיד שלא ליקבר במצרים לפי שסופה להיות עפרה כנים וכי תימא א״כ תקברני חוץ ממצרים במדינה היותר קרובה שלא להטריח עצמך עד א״י לא סגי לי בהכי דאיכא דברים בגו לפי שאין מתי ח״ל וכו׳ וכ״ת א״כ תתנני כאן בארון של שיש דתו ליכא כנים עד בא זמן הגאולה ואז ישאוני ליקבר בא״י בהא נמי לא סגי דאכתי איכא חשש שמא יעשוני ע״ז והילכך אל נא אפילו שעה אל תניחני כאן במצרים משום חשש ע״ז וכי תימא אכתי תקברני כאן במקום צנוע בסתר שלא ידע בו שום מצרי עד שעת הקץ איכא טעם כנים דלעיל ואי נמי תאמר נפשך לשים אותי בארון של שיש ובמקום מוצנע עד שעת הקץ דתו ליכא חששא מידי הא נמי ליתא דכיון דצריכת למעבד ארון של שיש אוושא מלתא ותו דכיון דאין כאן קבורה בעי׳ חנטה כדי שלא יסריח והרופאים דעבדי חנטה ידעו ומגלי למצרים ומ״ש רש״י בצער גלגול מחילות לכאורה ק׳ דבפ״ג דכתובות מקשי׳ בגמ׳ ולר״א צדיקים שבח״ל אינם חיין א״ר אילעא ע״י גלגול מתקיף לה ר׳ אבא גלגול לצדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע ופירש״י ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד א״י וא״כ ק׳ מהו זה צער גלגול מחילות הרי ליכא צער ולא גלגול לפי מסקנת הגמ׳ אמנם לק״מ דבתר הכי איתא התם ונשאתני ממצרים וכו׳ אמר קרנא דברים בגו יודע היה יעקב שצדיק גמור היה ולמה הטריח את בניו שמא לא יזכה למחילות ע״כ פי׳ דהא דאמרי׳ שהקב״ה עושה להם מחילות שיעמדו על רגליהם זהו דוקא לצדיקים גדולים אבל לשאר עמא לא יהיה מחילות גבוהות אלא נמוכות ויהיו צריכים לצער גלגול ויעקב היה ירא לעצמו שמא לא יזכה ויצטרך לצער גלגול והיינו דכתב רש״י הכא שאין מתי ח״ל וכו׳ ולא קאמר צדיקים שבח״ל דהנהו ודאי ליכא להו צערא דגלגול: