משכיל לדוד, בראשית מ״ד:כ״ט

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 וקרהו אסון וכולי שהשטן וכולי וא״ת והא כבר ביארו רש״י בפ׳ דלעיל ומה בא לחדש וי״ל שביאר כן על דברי יהודה ליישב למה לא תפסו יוסף בדבריו לומר היא הנותנת דלפי שא״ל כן ופתח פיו לשטן זה היה סיבה לסבב פני הדבר שיקח הגביע כדי שיארע לו אסון זה שיתפס בגנב לכך מפרש דאין זה נכלל בדברי יעקב שהרי אמר וקרהו אסון בדרך לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה והיינו בדרך דוקא ולא בתוך העיר א״נ י״ל שאמר כן יהודה לקיום התנצלותו שאמר לעיל אלהים מצא את עון וכו׳ ופירש רש״י שם יודעים אנו שלא סרחנו הכל מאת המקום וכו׳ מצא ב״ח מקום וכולי והיינו דקאמר כך למדנו מדברי אבינו שאמר וקרהו אסון וק׳ וכי בבית לא יקראנו אלא שהשטן מקטרג וכולי וה״נ לא תיקשי וכי אפשר שלא סרחנו לגנוב ובא הגביע דרך מקרה בכלינו להענישנו אל תתמה שהשטן מקטרג וכולי ובאה לנו צרה זו לעונש על איזה עון אחר כי מצא ב״ח וכולי ועיין מה שכתוב בפרשה דלעיל בפ׳ פן יקראנו אסון:
2 והורדתם וכולי ששלשתן וכולי אפ׳ שדרשו כן מדכתיב הכא תרי קראי חד והורדתם וכו׳ ברעה ואידך לקמן והורידו עבדיך וכו׳ ביגון הראשון רומז צרת יוסף דכתיב ביה חיה רעה אכלתהו ויגון על צרת רחל דכתיב שם בן אוני דהיינו צרה ויגון: