1ויגש דבר באזני אדוני פירש״י ז״ל יכנסו דברי באזניך פי׳ הרא״ם ז״ל דמוכרח לפ׳ כן שהרי אין דרך הדיוט לדבר עם המלך ופיו באזניו ע״כ ולע״ד אחר המחילה רבה אין הכרח דבכמה מקומות מצינו ל׳ זה ואין המכוון בהם פה באוזן ממש כגון לעיל בפרשת וירא וישכם אבימלך וכו׳ וידבר את כל הדברים האלה באזניהם והתם נמי ודאי דנימא אין דרך המלך לדבר עם עבדיו ופיו באזניהם ואפ״ה לא פירש רש״י התם מידי וכן מצינו בס׳ שמואל וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני ה׳ ועוד שם באביגיל כשהלכה אצל דוד ותדבר נא אמתך באזניך וכן רבים אלא נר׳ שדיוקו של רש״י מדכתיב ידבר נא עבדך דבר באזני והך מלת דבר יתירא היא ואין לומר דר״ל דבר אחד ממש דהא חזינן שדיבר דברים טובא אלא ה״ק ידבר נא עבדך דבר וזה הדבר יכנס באזני אדוני וה״ט דרש״י העתיק ג״כ מלת דבר דאל״כ לא הול״ל אלא באזני אדוני:2ואל יחר וכו׳ מכאן וכו׳ הקדים זה רש״י להודיעני מי הכריחו להביא בקראי דלקמן כל אותן המדרשים שמתוכם נראה שדיבר דברים קשים ולכאורה לא היה צריך לזה דשפיר מתפרשי כפי הפשט בלשון רכה והוא הקרוב לדעת מש״ה כתב כאן רש״י מכאן אתה למד וכולי כלומר וזה מה שמכריח לדרוש דאם לא כן כעס זה מהיכא תיתי:3כי כמוך וכו׳ חשוב אתה וכו׳ והענין נמשך שפיר על מ״ש תחלה ואל יחר וכו׳ כלומר אעפ״י שאתה רואה שאני מדבר איזה דיבור קשה אל יחר אפך כי אין זה במרד ובמעל ולא מלבי דאדרבא חשוב אתה בעיני כמלך רק מרוב שיחי ומרירות לבי אני מדבר כך והוא ע״ד אין אדם נתפס על צערו כן נ״ל אעפ״י שהרא״ם ז״ל לא פי׳ כן ומ״ש ומדרשו סופך וכו׳ כלו׳ ולפ״ז לא מתפרש כי בל׳ דהא שהרי אין כאן נתינת טעם אלא יהיה פי׳ אי דהיינו אשר והוא התחלת הדיבור שייעד לדבר ומשום דהשתא לפי פי׳ זה אין מקום למ״ש ואל יחר וכו׳ דעל מה יחר אפו אדרבא הרי הוא מדבר לו לטובתו שלא יעכב את בנימין כדי שלא יארע לו נזק כמו שאירע לפרעה לכן מייתי ד״א מה פרעה וכו׳ וגם לפי פי׳ זה יהיה כי מל׳ אם דהיינו אשר כדלעיל ומ״ש גוזר ואינו מקיים מבטיח וכו׳ ק׳ דבשלמא גוזר ואינו מקיים ברור הוא שגזר שלא ימלוך עבד ואחר כך המליך אותו שהיה ידוע לכל שמתחלה היה עבד של פוטיפר אבל מבטיח ואינו עושה היכן מצינו כן בפרעה וכן ק׳ איפכא כמ״ש אף אתה כן דבשלמא מבטיח ואינו עושה ברור בענין שימת עין אבל גוזר וכו׳ מנא להו והרא״ם ז״ל נדחק בזה ע״ע ונלע״ד כפי מה שראיתי בילקוט ראובני על פ׳ וילבש אותו בגדי שש שיש סוד גדול בלבישת בגדי׳ פשתן שאין יכול לשלוט בו שום כישוף ודבר רע ובלבד שלא יהיה שום מין אחר מעורב עמו ובזה היה מתגאה פרעה וכשהלביש ליוסף בגדי שש היה דואג שידמה לו ולכך שם רביד הזהב על צוארו כדי ליטול ממנו סגולת בגדי פשתן ע״ע והשתא זה שאמר יהודה פרעה זה מלך הפכפך הוא שמתחלה גזר שאין עבד מולך ואחר כך הוציא אותך מן הכלל והמליכך ש״מ שהוא אוהב אותך מאד מאחר שביטל גזרתו בשבילך ושוב נראה שאינו אוהבך אהבה שלימה שהרי הבטיחך ללבוש בגדי שש להגין אותך מכל דבר רע ולא עשה שהרי שם רביד הזהב על צוארך לבטל הסגולה וא״כ א״א לירד לסוף דעתו דמעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר כך אתה א״א לירד לסוף דעתך שמתחלה גזרת עלינו גזרה רעה ואמרת שלחו מכם א׳ וכו׳ ואתם האסרו וכו׳ ולבסוף בטלת הגזרה לפי שאמרת את האלהים אני ירא וכו׳ רק אחיכם א׳ יאסר וכו׳ ש״מ שאתה ירא שמים וחמלת עלינו ואין אתה רוצה לעשות לנו רעה ולכך הבטחתנו לשים עיניך עליו בלבד ועכשיו חזרת בך ואתה רוצה לצער אותנו ואת אבינו ולתפסו לעבד ואעפ״י שלא מצינו בפירוש שא״ל יוסף ואשימה עיני עליו רק ואת אחיכם הקטון תביאו אלי אפשר שזה נרמז לעיל במ״ש שם ויסוב מעליהם וישב אליהם וידבר אליהם ולא ביאר שם מה היה הדיבור הזה וכאן ביאר דהיינו דא״ל שאין רצונו רק לראותו ושוב יתנהו להם ומה שהוצרך להביא עוד פי׳ ג׳ ראיתי בש״ח שכתב בשם מהרש״ל דלב׳ פירושים אלו הול״ל כפרעה כמוך כיון שהוא מדמה יוסף לפרעה ואחר המחילה ליתא דאדרבא אורחיה דקרא בהכי כגון כמוני כמוך כעמי כעמך וכו׳ ור״ל מאי דהוי עלך ועילוי עמך תיהוי נמי עלי ועילוי עמי כדפירשו בגמ׳ בריש חולין אלא נר׳ משום דלכל ב׳ הפירושים ק׳ דפרעה ע״י שרה שאני לפי שלקתה על חנם וה״נ לאידך פי׳ ישיב יוסף מה שאמרתי לשום עיני אם לא יחטא לי ועכשיו חטא שגנב לכך מייתי רש״י פי׳ שלישי אם תקניטני וכו׳ ולפי׳ זה יתפרש שפיר מלת כי מל׳ דהא כמו שהוא לפשוטו של מקרא כלומר לא תכעוס לפי שאם אתה כועס אהרוג וכו׳ ופי׳ זה ודאי אינו מתיישב קרוב לפשט כמו האחרים שהרי אם דיבר כ״כ גיזום לא שייך מ״ש עבדך דבר וכו׳ ואל יחר אפך בעבדך אדוני שאל וכו׳ לכך לא מייתי זה בלבד:
