1מקץ פירש״י מקץ כתרגומו וכו׳ בדבור זה הרבה נתחבטו בו המפרשים ז״ל דהקו׳ מבוארת דאטו עד האידנא לא נכתבה בתורה תיבת מקץ דהשתא אצט׳ רש״י לאשמועי׳ שהוא ל׳ סוף והלא בפרשת בראשית מצינו ויהי מקץ ימים ויבא קין. ובפרשת לך לך מקץ עשר שנים לשבת אברם ואמאי לא פי׳ רש״י בהו ולא מידי והרבה דרכים נאמרו בו ע״ע והנלע״ד דבשלמא בכלהו דלעיל לא הוצרך רש״י לפ׳ בהו מידי להיו׳ דבר ברור שר״ל מסוף אבל הכא לישנא דקרא קשיתיה דלכאורה איכא למשמע מניה דהכא אין פירושו כן דאי הכי הול״ל ויהי מקץ שנתים ימים ויחלום פרעה וכו׳ בלשון עבר ומדכתיב ופרעה חולם בל׳ בינוני משמע דלאו פעם א׳ בלבד הוא שחלם אלא פעמים רבות ומש״ה הוה סלקא אדעתין לפ׳ דהכא הוי פירושו כמו מקצת כלומר מקצת מאלו השנתים ימים היה חולם והולך כך הילכך הוצרך רש״י לשלול פי׳ זה דא״א לומר כן דמקראי דבתר הכי מוכח דפעם אחת בלבד חלם מדקא״ל יוסף ועל השנות החלום וכו׳ ואם אי׳ הו״ל לפתור ג״כ על התרבות החלום פעמים רבות. הילכך קאמר דלעולם מקץ דהכא נמי ר״ל מסוף כתרגומו ומאי דכתיב בתר הכי ופרעה חולם ל״ק דמצינו כך כמו ורבקה שומעת ור״ל שמעה ואפ׳ שזהו מה שהקשו במדרש ופרעה חולם וכל הבריות אינן חולמין אלא חלומו של מלך על כל העולם הוא ע״כ ולכאורה אינו מובן מה מקשה דאטו לא ידעי׳ שכל העולם נמי חולמין מיהו הכא הכתוב מספר שפרעה חלם כך וכך ולפי דרכנו מובן שפיר דקשיא ליה שאם כוונת הכתוב להודיע חלומו זה הפרטי הול״ל ויחלום פרעה ומתרץ דמש״ה לא כתיב ויחלום פרעה דהוה משמע שהוא ע״צ המקרה כמו לכ״ע וקמ״ל דלאו הכי אלא ופרעה חולם כלומר פרעה ראוי הוא לחלום הזה שהו׳ נוגע לכל העולם זו נר׳ כוונת המד׳ אבל רש״י לא הוצרך להביאו משום דבל״ז יש משמעות עפ״י הפשט כדאשכחן כה״ג בשאר מקומות כדלעיל והמד׳ אינו קרוב כ״כ לפשט הכתוב לכך השמיט׳ ומאי דמסיים רש״י וכל לשון קץ סוף הוא נלע״ד שרצה בזה ליישב דברים הרבה חדא דאע״ג דמצינו בפ׳ נח בפ׳ קץ כל בשר דאנקלוס לא תרגם סוף כמו הכי אלא קיצא אפ״ה אינו זז מל׳ סוף אלא דאנקלוס תרגם כפי הענין דהתם ר״ל סוף חייהם מיתתם במבול ומש״ה שינה בתרגומו ותרגם קיצא. וכן רצה רבינו בזה דאע״ג שמצינו מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וע״כ התם ר״ל בתחילת השנה השביעית דאף על גב דשמיטת כספים אמור רבנן דאינה משמטת אלא בסופה דקרקעות מיהא בתחלתה היא וקרא דהתם בב׳ שמיטות הכתוב מדבר כדאמרינן בגיטין מכל מקום היינו דקמ״ל רש״י דאפילו הכי התם נמי לשון סוף הוא אלא שלא יהיה הפירוש שם כמו הכא מסוף אלא מקצת סוף השבע שנים דהיינו בתחלת השנה השביעית שזה ג״כ א׳ משמושי המ״ם דהיינו מקצת כמ״ש המדקדקים:2על היאור כל שאר וכו׳ ק״ל לרש״י דבשלמא אם לא היה במצרים אלא יאור א׳ הוה ניחא למכתב היאור בה״א הידיעה אלא מאחר דאשכחן בפ׳ וארא על נהרותם על יאוריהם וכו׳ דנר׳ בהדיא דיאורים טובא הוו תמן מעתה מאי שייך לכתוב היאור לא הול״ל אלא על יאור דהוה משמע בחד מנייהו אלא מוכרח לומר דקרא ה״ק על הראש של היאורים דהיינו הנהר הגדול המושך שממנו נמשכים מים לכל היאורים שהם בריכות העשויות בידי אדם כדפירש״י התם בוארא אלא דאפ״ה ק׳ דהשתא נמי לא ידעי׳ מידי שהרי נהרות המושכין נמי טובא הוו התם מדכתיב על נהרותם מש״ה תירץ רש״י אה״נ דנהרות טובא הוו ומכל מקום הנהו לא מקריין יאורים דלא הוו נמשכין מנייהו יאורים רק הנילוס הוא דהוו נפקי על ידי שמימיו מתברכין ועולה דרך היאורים להשקות השדות ומעתה תו ליכא למטעי דע״כ כי כתיב היאור אנילוס קאי ודברי הרא״ם ז״ל מכל מקום במקומן ואתה תבחר:
