1יום הולדת וכו׳ וקורין לו יום גנוסיא ק׳ דהא אנן תנן ברפ״ק דע״ז יום גנוסיא של מלכים ויום הלידה ש״מ דיום גנוסיא לחוד ויום הלידה לחוד ובגמ׳ התם מפרש דיום גנוסיא היינו יום שמעמידין בו המלך והיכי קאמר הכא רש״י דיום הלידה קורין לו יום גנוסיא איברא דבב״ר אמרו כך להדיא יום הולדת יום גנוסיא ומיהו קשיא מתני׳ ותמהני מהרא״ם ז״ל שלא הרגיש בזה ונלע״ד לתרץ דעד כאן לא אמרו במשנתנו יום גנוסיא ויום הלידה אלא במלכות רומיים דאיתא התם בגמ׳ על פי׳ הנה קטון נתתיך וכו׳ דלא הוו מוקמי מלך בן מלך והכי מפרשים התם בגמ׳ דכל ימי אידם דמתני׳ בדרומיים איירי ואינהו דוקא כל מלך היה עושה איד ב׳ ימים יום שנולד ויום שנמנו עליו להמליכו אבל שאר אומות שהמלכות היה להם ירושה מאביו נמצא דאין צורך להעמידו למלך דההיא יומא דאתייליד מלכא הוי אלא שאינו מושל עד שימות אביו ולכי מית ממילא באה לו הממשלה ואינהו לא עבדי יום איד אלא יום הלידה דמיד שבא לעולם בא מלכותו עמו וקרו ליה יום גנוסיא. זכר לדבר להבדיל בין הקדש ובין החול מאי דקי״ל אין מושחין מלך בן מלך לפי שתכף שנולד מלכא הוי:2וישא וכולי מנאם וכו׳ ואף על גב דכבר פי׳ כן לעיל בפתרון גבי שר המשקים ישא פרעה וכו׳ אצטריך למיהדר ולפרוש הכא דאע״ג דהכא כתיבי תרווייהו כחדא גם שר האופים וסד״א דלא יתכן לפר׳ כן תרווייהו בחדא מחתא מש״ה קאמר דשפיר שייך וה״ק מנאם וזכרם לשניהם בתוך העבדים ושוב החזיר את המשקה ותלה את האופה:
