משכיל לדוד, בראשית ל״ח:י׳

כי אמר וכו׳ דוחה היה וכו׳ והטעם שהוצרך לדחות אותה בכך ולא לומר לה מיד שאינו רוצה שתינשא לשלה. לפי שחשש שמא אם אמר לה תלך ותינש׳ לאחר והוא רצה להנהיג מצות היבום כמ״ש במד׳ דיהודה התחיל במצות היבום תחילה ולא היה תיקון לפוטרה עכשיו בחליצה שהרי שלה קטן הוה וחליצתו אינה כלום דאיש כתוב בפרשה ולכך חשב בלבו לדחותה עד שיגדל שלה שאז יפטרנה בחליצה ונמצא לפי זה שלא דבר שקר יהודה שהרי לא אמר לה אלא שבי אלמנה וכו׳ עד יגדל שלה ולא אמר לה שכשיגדל שלה שיקחנה אלא עד יגדל סתם ובלבו היה לומר שכשיגדל יחלוץ לה:

כי אמר וכולי מוחזקת וכולי דק״ל בנשואין ומלקות כר׳ דסבר דבתרי הויא חזקה כדאי׳ ביבמות דף ס״ד וצ״ל דיהודה לא ידע רעתם של ער ואונן דאי ידע הכי לא הוחזקה קטלנית כלל דבין למ״ד מעין גורם בין למ״ד מזל גורם הכא ליכא לא הא ולא הא: