1ויספר וכולי לאחר שסיפר וכולי והיה זה להוציא מלבם מה שהוא היה מהרהר ביום דאטו ס״ד שיהרהר זה על אביו ולא די שהרהר אלא דחציף אפיה לספרו לו אלא מזה יראו שבתמימות לבו הולך:2הבא נבא וכו׳ והוא לא היה יודע וכו׳ לפי״ז משמע שתמיהת יעקב היא תמיהא קיימת ולא היה להוציא מלב בניו לבד דהא השתא אכתי לא קס״ד הא דאין חלום בלא דברים בטלים וא״כ כיון דלדידיה א״א באמו לפי שכבר מתה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה א״כ ממילא כשם שזה שקר כך הכל שקר אבל זה א״א כלל שהרי כתיב אח״כ ואביו שמר את הדבר אלא אמיתות הענין דפי׳ ראשון זה הוא מהמדרש דהכי איתא התם כך היה אבינו יעקב סבור שתחיית המתים מגעת בימיו וכולי ולא היה יעקב אבינו יודע שהדבר מגיע וכו׳ עכ״ל הרי שאף המדרש סבור שהכל היה להוציא מלב בניו אלא דסבור שבדעתו של יעקב היה שיתקיים גם באמו ע״י תחיית המתים וניחא ליה למימר הכי ולא לומר דלעולם היה יודע שתתקיים ע״י בלהה אלא שנתכוון להוציא מלב בניו משום דדייק המדרש דא״כ הכי הול״ל הנבא אני וכולי ומאי כפל הדברים הבא נבא ע״כ הכי ר״ל הבא תחילה שתחזור אמך לבא לעולם הזה ע״י תחיית המתי׳ ושוב נבא כלנו להשתחוות כן היה בלבו וכוונתו לומר זה אלא שאמרו בלשון גערה ותמיהא להוציא מלב בניו דודאי לא תיסק אדעתייהו הא דתחיית המתים וממילא יאמרו כשם שא״א באם כך הכל בטל ולא יתקנאו בו כל זה לפי שיטת הב״ר אבל הש״ס דידן בברכות עבר בדרך אחרת דלעולם אמך ר״ל אם ממש ולא סבר יעקב שיבא תחית המתי׳ בימיו ודיוק דהבא נבא לא דרשי שדברה תורה כל׳ ב״א. א״נ לומר כשם שא״א ביאת אמך כך א״א לכל הביאות ואמר כן להוציא מלב בניו אבל האמת דסבר יעקב דהך דהאם אה״נ דבטל הוא ומ״מ השאר קיים דאין חלום וכו׳ והראיה שידע יעקב דאין חלום בלא וכו׳ ממאי דאיתא בזהר בפרשת ויצא על פס׳ וידר יעקב וכו׳ א״ה כיון דכלו האי אבטח ליה קב״ה אמאי לא האמין דאמר אם יהיה אלהים וכולי אלא אמר יעקב חלמא חלמנא וחלמין מנייהו קשוט ומנייהו לא קשוט וכו׳ ועוד מבאר הדבר בפ׳ זו על פי׳ ויחלום וכו׳ ת״ח כל חלמא דאיהו כדקא יאות מהאי דרגא קא אתיא וע״ד לית חלמא דלא יתערבון בהדיה מילין כדיבן כמא דאיקימנא ובג״כ מנייהו קשוט ומנייהו כדיבן ולית ליך חלמא דלא אית ביה מהאי גיסא ומהאי גיסא וכו׳ עכ״ל הרי דכיון דידע יעקב דמנייהו קשוט ומנייהו כדיבן ידע נמי דלית לך חלמא דלא יתערבון וכו׳ דהיינו הך. ולפי דרכנו אתה למד דמאי דמסיים רש״י ויעקב נתכוון וכו׳ קאי על כל ב׳ הפירושים בין לשיטת הב״ד ובין לשיטת הש״ס:
