1ויקרא וכו׳ ורבותינו וכו׳ לכאורה נר׳ כהכרח רבותינו דאל״כ לא הול״ל אלא ויקרא לו אלהי ישראל אבל בש״ס דמגילה די״ח אמרו דאל״כ הול״ל ויקרא לו יעקב ואין להק׳ על הש״ס דמה צורך להזכיר יעקב דמדכתיב ויצב שם מזבח ויקרא לו שפיר מובן ממילא דאיעקב קאי וכדאשכחן נמי במשה ויקרא לו ה׳ נסי ולא כתיב ויקרא לו משה דמובן ממיל׳ וה״נ כן אינה קושיא דשאני הכא דמדכתיב שתי שמות אל אלהי ישראל איכא למטעי ולפ׳ ויקרא לו אל כלו׳ שהאל קרא לו אלהי ישראל ואם אי׳ דר״ל שיעקב קרא כן למזבח הו״ל לפרש ומדלא פי׳ ש״מ דקושטא הכי דה״פ ויקרא לו ליעקב אל וכו׳:2בת לאה ולא וכו׳ דאל״כ הוה סגי לכתוב דינה דהא ידעי׳ שהיתה בת לאה ועוד דהול״ל בת יעקב דהא הנקבה תולה הכתוב באב כדחזי׳ גבי ואת דינה בתו לכך הוכרח לפ׳ לדרשה ובזה מובן ג״כ מאי דכתיב בתר אשר ילדה ליעקב דאטו לא ידעי׳ דליעקב ילדה כלו׳ היכן מצינו שלאה נמי יצאנית הוה דמש״ה כתיב בת לאה ומשני אשר ילדה ליעקב כדכתיב שם ותצא לאה וכולי אלי תבא וכולי כתיב וישמע אלהים אל לאה ותהר וכו׳:3וכן וכולי שהאומות גדרו וכו׳ ז״ל הרא״ם ז״ל ואף על פי שאין הפנויה מכלל העריות כיון שגזל אותה ובא עליה הרי היא כערוה וחייב עליה הריגה שהרי בפ״ט מה׳ מלכים כתב הרמב״ם ז״ל ומפני מה נתחייבו כל אנשי שכם הריגה מפני ששכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו וכו׳ עכ״ל ואחר המחילה הראויה אין נראה שזו כוונת רש״י דהא לא קאמר משום גזל אלא משום ערוה קאמר ואין זו ענין לדברי הרמב״ם ומ״ש הרב דכיון שגזל הרי היא כערוה לא ידענא מנ״ל לומר כן דאיברא דגזל הוא אבל לא מפני זה תחשב ערוה מה שאינו ערוה. ונר׳ דאיכא למידק שנרא׳ אריכות לשון בדברי רש״י דהוה סגי ליה לומר וכן לא יעשה שהאומות גדרו עצמן וכולי ואמאי היה צריך למימר לענות את הבתולות לכך נלע״ד דכוונתו כלפי מה שכתוב לעיל וישכב אותה ויענה ואמרי׳ דהיינו כדרכה ושלא כדרכה והשתא כלפי מה ששכב אותה כדרכה אמר כי נבלה עשה בישראל לשכב וכולי וכלפי מה שעינה אותה שלא כדרכה קאמר וכן לא יעשה אפי׳ באומות וז״ש רש״י לענות את הבתולות ואעפ״י שאין זה מכלל העריות שנאסרו לב״נ דאפי׳ על אשת איש גמורה קאמרי׳ בפ׳ ד׳ מיתות דב״נ שבא עליה שלא כדרכה פטור מ״מ האומות גדרו עצמן גם מזה ע״י המבול וסלקי דברי רש״י ז״ל שפיר:
