1היטב איטיב וכו׳ אע״ג דקי״ל דברה תורה כל׳ בני אדם כבר כתב הרא״ם ז״ל והוא מדברי התו׳ דפ״ב דמציעא דהיינו דוקא היכא דמוכחי קראי ע״ש ובש״ח ראיתי שכתב דהכא מוכח דלדרשה אתא דאל״כ הול״ל היטב תיטיב לנוכח כמו הענק תעניק ודלא כהרא״ם שפי׳ דהיכא דאיכא למדרש דרשי׳ עכ״ל ועמו הסליחה לא ידענא מאי קאמר שהרי יעקב מדבר להקדוש ברוך הוא ואומר לו ואתה אמרת כך היטב איטיב וכו׳ והיכי קאמר דהול״ל תיטיב. ועוד לא ידעתי היכי מוכח טפי הך דרשה דהיטיב בזכותך וכולי מדכתיב איטיב טפי מאילו הוה כתיב תיטיב ועוד דבכמה מקומות מצינו שמביא רש״י דרשות כאלה ולא שייכי דברי הש״ח כלל כגון בס״פ וירא כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן ע״ש ומ״ש ודלא כהרא״ם וכו׳ הרי הרא״ם לא כתב כדבריו כלל ע״ש ומ״מ ק׳ היכן מצינו בדברי הקדוש ברוך הוא שא״ל כן ויש לומר שהן הן הב׳ הבטחות שהזכיר לעיל דביציאתו מבית אביו אמר ליה אלהי אברהם אביך וכו׳ דר״ל בזכות אבותיך ובשובו לא הזכיר לו אבותיו אלא א״ל שוב וכו׳ ואהיה עמך משמע בזכותך ומשום דמ״מ לא א״ל הקדוש ברוך הוא כן בהדיא מש״ה לא כתיב אמרת לי אלא אמרת סתם כלומר בכלל מה שאמרת יש רמז מזה:2ושמתי וכו׳ והיכן וכו׳ ההרגש שמבחוץ הוא מ״ש לעיל בסמוך שהרי גם זה בכלל ואתה אמר׳ וצריך לדקדק מאי טעמא לא כתיב אמרת לי ובשלמא בדלעיל היטב איטיב כבר המתיקו רש״י שהרי לא אמר לו כן בפירוש אלא הכא אמאי ולכך משני שפיר דהא נמי לא אמר ליה כן בהדיא רק רמזו לו במ״ש דברתי לך והטעם שלא הזכיר יעקב כמ״ש ליה לדידיה כעפר הארץ היינו דההוא נדרש כשאין עושים רצונו של מקום שהם כעפר לדוש ולכך לא רצה להזכיר זה בשעת הסכנה אך לא רצה ג״כ להזכיר ההבטחה היותר גדולה שאמר לאברהם אבינו כככבי השמים ותפס המועט:
