1אעבדך וכולי הן ימים אחדים וכולי וא״ת ואיך נפרש ימים אחדים שהן ז׳ שנים. וי״ל דימים הוי פירושו שנה כדאשכחן טובא וידוע שכל ז׳ שנים נמנין בפני עצמן כמנין ימות עולם שז׳ שנים היינו שבוע אחת ואח״כ מוצאי שביעית חוזרים למנות א׳ שהוא ראשון לשמיטה אחרת וזהו משמעו ימים אחדים כלו׳ מנין השנים הנימנין יחד דליכא למימר דמ״ש לו ימים אחדי׳ ימים ממש כלו׳ שבוע אחת דיומי דסתמא דמלת׳ לא ישוב חמת אחיו בז׳ ימים ואמנם מאי דכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה צריך להבין דמשמע שאהבתו גרמה לו שיחשבו בעיניו הז׳ שנים לימים אחדים וצריך לפרש לפי דרשה זו דהא דכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים מלתא באפי נפשה היא ודכתיב בתר הכי באהבתו אותה חוזר על תחלת המקרא ויעבוד יעקב ברחל ז׳ שנים לומר שנתרצה לעבוד בשבילה ז׳ שנים באהבתו אותה:2ברחל וכו׳ כל הסימנין וכו׳ וא״ת בבתך הקטנה הוה סגי וי״ל דא״כ הוה יהיב ליה זלפה שגם היא בתו מפלגשו כמ״ש רש״י בסוף הפרשה והיתה קטנה טפי כדפירש״י על פ׳ ותלד זלפה אך ק׳ דהשתא נמי אכתי יוכל ולהחליף את שם זלפה ולקרות את שמה רחל ויתן לו את זלפה וי״ל שלזה לא היה חושש דודאי לא יעשה כן דכיון שהוחזק בעיני הבריות שהו״ל ב׳ בנות הגבירה ששמותן לאה ורחל ושתי שפחות ששמותן בלהה וזלפה ממילא אם יקרא לרחל זלפה נמצא שכל העולם יחזיקו לרחל לשפחה דסברי זו זלפה ופשיטא שלא יעשה כן להחזיק בתו בת הגבירה לשפחה ולכך לא היה מתיירא. ותירוץ הש״ח דחוק טובא ע״ע:
