1וקח לי משלי וכו׳ דאל״כ אף על גב שהיה נוטלם אדעתא להאכילם ליצחק גופיה הואיל והיה שלא ברצונו לא נפיק מתורת גזל דלא תגנובו אמר רחמנא אפילו ע״מ לשלם תשלומי כפל כדאיתא בפ׳ איזהו נשך ופירש רש״י רוצה להנאותו ויודע בו שלא יקבל:2גדיי עזים וכו׳ ב׳ וכו׳ איכא למידק מי הכניסו לזה שהיא אגדה שאין בה שום רמז בכתוב ולכאור׳ אין שום הכרח לדרשה זו דשפיר אפש׳ לומר כפשוטו שאמרה שנים כדי לעשות מאותו החלק שהיתה יודעת שערב לו מטעמי׳ שונים ומה גם דפשט הכתוב ואעשה אותם מטעמים משמע שניהם למטעמים ולא כמ״ש רש״י א׳ לפסח ואחד למטעמים א״כ מי הכריחו להביא אגדה זו הואיל ואין דרך הרב להביא אלא אגדות המיישבות וצריכו׳ למשמעות המקרא. ונ״ל דק״ל לרבינו קו׳ חזקה דהואיל דחזי׳ שיצחק היה תאב באותה שעה לאכול ציד דהיינו חיות או עופות כדלעיל למה עשתה לו גדיי עזים הן אמת שטעם הגדי דומה לטעם הצבי כמ״ש רש״י לק׳ בסמוך מ״מ בודאי אין שווין לגמרי וא״כ למה לא חששה שלא ירגיש יצחק ואעפ״י שלא הי״ל משלה אלא ב׳ גדיים מ״מ היה אפשר למכור ולהחליף הגדיים באיל או צבי לעשות לו כרצונו לגמרי ונתכוון רבינו לתרץ הקו׳ באגדה זו שהוכרחה לעשות שישחוט גדיי ממש לפי שהיה ערב פסח והיה צריך א׳ לפסח וא׳ לחגיגת י״ד בזמן שבא במועט מביאין עמו חגיגה ולדידהו היה מועט גדי א׳ ומ״ש א׳ לפסח וא׳ למטעמים ה״פ דמטעמים ר״ל מטעמים כגון שלוק ומבושל וצלי קדרה או במיני טגון וכדומה שכך צוה יצחק ועשה לי מטעמים כלו׳ הרבה מיני מטעמים והנה מאותו שעשה לקרבן פסח לא היה אפ׳ לעשות רק מין א׳ והיינו צלי אש ומהאחר דהיינו החגיגה עשתה שאר מיני מטעמים שאפשר לאכלו בכל ענין אשר חפץ ואע״ג דבין הפסח ובין החגיגה אינו נאכל אלא בלילה הרי בפרקי ר״א גופיה מוכח דבליל׳ הוה דהכי אי׳ התם קרא יצחק לעשו בנו א״ל בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים עשה לי מטעמים וכו׳ אמרה רבקה ליעקב בנה הלילה הזה וכו׳ ע״ש ולפי אגדה זו צ״ל דמה שלא צוה יצחק להקריב קרבן פסח שהוצרכה רבקה לצוות כן משום דסבר דפטור הוה להיותו סומא אך ק׳ דש״ס ערוך הוא בפ׳ בתרא דזבחים וכ״פ הרמב״ם בריש הק״פ וז״ל אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה וכו׳ אם כן היכי הוו עבדי ק״פ. ויש לומר דלאו דוקא בתורת ק״פ היו עבדי ליה אלא הוו עבדי שלמים בנדבה אחד זכר לפסח שיקריבו ישראל אחר שיצטוו ואחד זכר לחגיגה והוו עבדי ליה בזימניה וכאילו היה ממש ק״פ אבל לעולם לא היה אלא בנדבה כן נל״עד:
