1קח נא וכו׳ בבקשה ממך וכו׳ ענין הבקשה היתה שלא יפצר בתפילה לפניו יתברך לבטל הצווי והגזרה דאילו לענין שלא לשמוע למה שצוה עליו א״צ בקשה דמוכרח לשמוע וחיובא איכא:2את בנך א״ל ב׳ בנים וכו׳ ההרגש הוא דק״ל את ל״ל הול״ל את בנך יחידך וכו׳ יצחק לכך משני דמעיקרא לא א״ל אלא את בנך ואידך כלהו תשובה דשאלותיה ואמאי דקאמר מר שניהם אני אוהב אע״ג דלעיל על פסוק לחם וחימת מים פירש״י שהיה שונאו צ״ל דהשתא כבר חזר ועשה תשובה וזה מכריח למאי דכתיב לעיל בסמוך והא דהוצרך רבנו לתלתא טעמי נר׳ דכלהו צריכי דאי מטעמא דשלא יתערב ק׳ דלא שייך בזה כ״כ ערבוב אפי׳ אם היה א״ל מתחילה קח נא את יצחק לפי שעדיין לא הודיעו דלקיחה זו היתה כדי להעלותו עולה באופן שתטרף דעתו בדבר זה לכך צריכי נמי לאידך טעמא לחבב עליו המצוה דפירושו הוא כמ״ש הרא״ם ז״ל עם היות שהרב ערבב הטעמים וביאר דלחבב ולתת לו שכר וכו׳ הכל טעם א׳ ולע״ד לא משמע הכי כי כפי ריבוי תוארי החבובים ככה יגדל צערו בזביחתו ולפו׳ צערא אגר׳ אלא דאכתי לא סגי אפי׳ עם כל שני הטעמים הנז׳ גם יחד דא״כ למה המתין הקב״ה לומר לו את יחידך עד ששאל אברהם דמסתמא אברהם לא נכנס בתוך דברי השי״ת דאפי׳ בתוך דברי חבירו חכם אינו נכנס אלא צ״ל דכשראה הקב״ה א״ל את בנך ושתק הוא הוצרך לשאול איזה בן עד שהשיבו והומ״ל כלהו כחדא מחתא ושפיר הוו שייכי הנהו תרי טעמי דליכא ערבוב שהרי לא א״ל מיד את יצחק וגם ריבוי התוארים של חשיבות איתנהו לכך הוצרך להוסיף עוד טעם ג׳ לתת לו שכר על כל דבור ומש״ה הוצרך שיהיה הפסק בנתים ע״י שאלותיו כדי שיחשב כל א׳ לדבור באפי נפשיה ובטעם זה לחוד לא סגי דמאי שנא בהזכרת שם הבן הו״מ לכפול הדברות באיזה ענין אחר א״ו לכלהו איכוון:3ארץ המוריה מ״ש שמשם הוראה וכו׳ איכא בב״ר כמה פירושי אחריני מל׳ יראה ומלשון ראויה ומלשון ראייות ומל׳ מרות אמנ׳ בחר רבינו בזה להיותו יותר קרוב למשמעות התיבה. ומ״ש דא״ת ע״ש הקטורת אע״ג דאנקלוס לא תרגם אלא פולחנא מ״מ הואיל ולא שייך ל׳ מוריה ללשון עבודה מוכרח שכוונתו כדאמר ר׳ פנחס בב״ב ע״ש הקטורת כמד״א אל הר המור:4והעלהו ולא א״ל שחטהו וכו׳ הרגשו של רבינו מתיבת שם יתירה וגם מלמ״ד יתירא דלעולה דלא הול״ל אלא והעלהו עולה על אחד ההרים א״ו דשפיר דייק והכי אמר ליה שיעלהו שם לשון עליה ממש ולא לשון הקרבה והדר מפרש וצורך עליתו הוא להזמינו לעולה אבל לא שיהיה עולה בפועל אלא שאברהם לא הבין כן:
