1ויקח חמאה וכו׳ ולחם וכו׳ דבשלמא אי לא הוה כתיב הכא בהך קרא גם הבן בקר הוה אמינא הכא לא קפיד לכתו׳ אלא הנוסף אבל הדר וכתב בן בקר הול״ל נמי הלחם לכך פי׳ דלא הביא:2ובן הבקר וכו׳ אשר תקן רצה בזה דהא לעיל כתיב שהנער עשאו והיכי קאמר הכא אשר עשה דקאי על אברהם לכך מתרץ דר״ל תיקן שאברהם תיקנו בקערה ותדע שזו כוונת הרב דאל״כ הו״ל לפרש בקרא דלעיל וימהר לעשות אותו לתקנו. ומ״ש קמא קמא וכו׳ נר׳ דר״ל שבתחילה נתן להם החמאה וחלב ואח״כ הבשר דמסתמ׳ כיון דקפיד שלא ליתן להם לחם שנעשה בטומא׳ כ״ש דהוה קפיד שלא ליתן להם בשר בחלב ודייק זה מדכתי׳ ויתן לפניהם ולא כתי׳ ויתן אותם או ויתנם לפניהם:3ויאכלו נראו וכו׳ מכאן וכו׳ כלו׳ בדרך המבואר במ״ש בפ׳ מקום שנהגו דאל ישנה אדם מפני המחלוקת. ולכך היכא דלא שייך מחלוקת בודאי נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי שהלך לשם כמבואר שם ברישא והיינו לחלק בין צנעה לפרהסיא וכל זה כשדעתו לחזור למקומו אבל אם אין דעתו לחזור נוהג כמנהג המקום שהלך לשם בין לקולא בין לחומרא והיינו כרב אשי בגמר׳ ולכך הכא המלאכים דודאי דעתם לחזור היו צריכים לנהוג כחומרי מקום שיצאו שלא לאכול אלא מיהא משום אותו ששנינו אל ישנה אדם מפני המחלוקת נראו כמו שאכלו ובזה מובן שפיר לשנא דסוגייא דבפ׳ הפועלים ומקש׳ אכלו ס״ד ומתרץ אלא אימא נראו וכולי ומאי פריך אכלו ס״ד אימא ה״נ והכי התוס׳ מייתו התם לישנא דמתני׳ דבסדר אליהו רבא דקתני לא כאותן שאומרי׳ נראים כמי שאוכלים ושותים אלא אוכלים ושותים ממש מפני כבודו של אברהם ע״ש א״כ מה כל החרדה הזאת אשר חרד הש״ס דמשמע דבר בלתי אפשר אבל ע״פ דרכנו נרא׳ דפריך שפיר הש״ס דא״א לומר כן דהא מדינא אסירי כיון דדעתם לחזור דנותנים עליהם חומרי מקום שיצא משם אבל ההיא דסדר אליהו רבא פליג וסבר דלעולם אכלו ממש וטעמו מההיא דאי׳ בחולין פ׳ כל הבשר דף קי״א רב בר שבא איקלע לבי רב נחמן אייתי להם כבדא שלקא ולא אכל א״ל לר״נ בר בי רב דלגו לא אכל ומנו רב בר שבא א״ל ר״נ נאמו ליה לשבא ומסיק שם כתנאי וכו׳ ע״ש הרי דאע״ג דרב בר שבא נהג איסור והיה רוצה לנהוג כסברתו וכמנהג מקומו דמשמע שהיה דעתו לחזור. ובדינא דמתנית׳ נותנין עליו וכו׳ אפ״ה הכריחו ר״נ לאכול לפי שאין לו לנהוג חומרא בפני רבו בדבר שרבו מיקל וה״נ ס״ל לתנא דסדר אליהו רבא דכיון שאברהם היה צדיק גמור שבזכותו נתקיים העולם נמצאו המלאכי׳ אצלו כמו תלמידי׳ אצל רבם ולכך היו רשאים לאכול ממש משום כבודו ולא שייך בכה״ג נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם. ובהא פליג אסוגיין דהכא והיינו דקאמרי התו׳ שם אחר שהביאו דברי התנא דסד׳ אליהו ופליג אדהכא וכל הרואה יתפלא מאי קמ״ל אטו לא חזינ׳ דפליגא והכי אמר בהדיא לא כאותן וכו׳ אלא ר״ל פליגא לענין דינא והיינו כדאמרן:
