משכיל לדוד, בראשית י״ז:י״ז

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 ויפל וכו׳ למדת שאברהם האמין וכו׳ וא״ת ולאנקלוס גופיה תיקשו מנ״ל לפרושי הכי ואי משום דלא הקפיד הקדוש ברוך הוא על אברהם דילמא משום דנפיש זכותיה חיסך עליו. וי״ל דעיקר הראיה ממאי דא״ל הקדוש ברוך הוא וקראת את שמו יצחק ע״ש הצחוק וכדפירש״י לק׳ בסמוך ואם אי׳ דפירושו מחוך פשיטא דלא הוה מצוה אותו כן:
2 הלבן יש תמיהות וכו׳ הנעשה חסד זה לאחר וכו׳ הרא״ם ז״ל הק׳ שזה סותר מ״ש למעלה דא״כ נמצא שאינה תמיהא קיימת שהרי לגבי האחר בא להכחיש ע״ש ולעד״ן דודאי התמיהא היא דמוכחשת ככל מקום אלא שיש מקומות שאין שם אלא הכחשה כלו׳ שמתפרשת ה״א התימא סמוכה לתיבה שלאחריו כמו השומר אחי אנכי שפירושו אם שומר אחי אנכי בתמיהא אבל במקום דהויא תמיהא קיימת כמו הכא ה״פ הה״א מתפרשת ונדרשת בפ״ע ושאר התיבה בפ״ע וה״ק היהיה כך לאחר בעולם אבל לדידי יהיה כן לבן ק׳ שנה יולד: