1אני אל שדי שיש די וכו׳ כלו׳ שאני עלת כל העלות והכל צריכים לי ואני איני צריך לזולתי אלא די לי באלהותי ויש להסכים פי׳ זה שהוא עפ״י הפשט עם מה שדרשו בו רז״ל במד׳ אם אתה מקבל את המילה מוטב ואם לאו די לעולם עד עתה כלו׳ שאחזיר כל העולם לתהו ולא תהא סבור שבזה יהיה לי שום גרעון שהרי לא נתוסף בו ית׳ שום יתרון אחר אצילות הנאצלים וכן אילו יצויר חרבן כל העולמות לא יגיע לו שום גרעון חלילה שדי באלהותו ואינו צריך לזולתו. נמצא שאחת דבר אלהים שתים זו שמענו:2והיה תמים וכו׳ ולפי מדרשו וכו׳ הטעם שהזכיר התהלך לפני על המילה איכא למימר עם מ״ש לקמן דעד שלא מל הי׳ נופל כשרה״ק נצב עליו ולכך א״ל שכשימול יתהלך לפניו ית׳ כלו׳ אף בשעה שתתגלה לו השכינה יתהלך על עמדו וזה לפי שעד עכשיו נקרא בעל מום לפניו ית׳ הואיל ואין בו המילה מהדוגמא עליונה אבל כשימול יהיה צלם אלהים שלם והיינו דקאמ׳ רש״י שכשהערלה בך אתה בע״מ לפני ולכאורה מלת לפני יתירא ובלי דיוק אבל עם האמור ניחא. ואמנם לפי׳ זה נמצא דוהיה תמים הוא הטעם על התהלך לפני והכל א׳ וא״כ לא הול״ל והיה. לכך פי׳ ד״א על הה׳ אברים והוי פירושו שעד שלא מל הערלה חופה על האבר הקדוש ונמצא שאינו ברשותו אלא ברשות הערלה דהיינו הקליפה ומש״ה נמי גם העינים אינם ברשותו שאינו יכול להסתכל מראות אלהים אלא נופל וגלוי עינים. וה״נ אינו שומע דברי הנבואה בבירור אלא כמי ששומע בחלום שהיו מתבטלים חושיו בעת הנבואה ונשאר כמת אבל כשימול יהיה רואה מראה שכינה ושומע בשמיעה נכונה דברי הנבואה שיותן רשות לעין לראות ולאוזן לשמוע ויהי׳ ברשותו כאשר יהיה ראש הגויה ברשותו שע״י המילה תתגרש הקלים׳ שהוא הערלה. נמצא לפי האמור שענין הד״א הוא קרוב לפי׳ ראשון וליכא בינייהו אלא בפי׳ מלת תמים ופי׳ זה דחוק שהוא מאמר סתום מאד לפרש והיה תמים על התחדשות ותוספת שלימת הה׳ איברים לכך מייתי פי׳ ראשון ג״כ:
