1וארא פירש״י ז״ל וידבר וכו׳ דבר אתו משפט וכו׳ כוונת רבינו ז״ל ליישב בפירושו דברים רבים דקשה בפסוק חדא דלא חזינן מידי מה היה הדיבור הזה. ואם על הכתוב אחר כך בפרשה ליתא דהא בתר הכי הדר וכתב ויאמר אליו וכו׳ ומשם מתחיל אמירת השליחות וא״כ הך וידבר וכו׳ מלתא באפי נפשה היא והוא פלאי. ועוד אמאי כתיב בל׳ זה וידבר אלהים שלא נמצא כן לגבי משה אלא וידבר ה׳. ותו דכבר כתיב בפ׳ דלעיל ויאמר ה׳ אל משה עתה תראה וכו׳ ואמאי הדר וכתב וידבר וכו׳ דמשמע דהשתא מתחיל דבורו של הקב״ה ולא כן הדבר. וכל זה מתורץ בפירוש של רש״י לכשנקדים מאי דאיתא בש״ר אמר משה לפני הקב״ה בשעה שאמרת לי לך ואשלחך אל פרעה במדת הרחמים אמרת לי שמא עד שבאתי נהפכה למד״הד ע״כ ונר׳ שדרשו כן מדכתיב לעיל וישב משה אל ה׳ ויאמר אד״ני למה הרעות וכו׳ וידוע דשם אדנות מורה על מדת הדין וכן אמר משה שמא ההו״יה נהפכ׳ לאד״נות והכי איתא נמי בזהר דמשה אפילו בשירותא דנביאותיה לא נח רוחיה בהאי אתר דא״לף דל״ת נו״ן יו״ד ע״ש. ואי׳ תו במדרש מהו למה הרעות בנוהג שבעולם כ״ו אומר לחבירו כן הוא כועס עליו אלא כך אמר משה העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו אם בשביל אברהם שאמר במה אדע וכו׳ א״כ הרי עשו וישמעאל מבניו וכו׳ עוד אמרו במדרש על פ׳ למה הרעות וכו׳ באותה שעה בקשה מד״הד לפגוע בו וכיון שראה הקב״ה שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו אלא א״ל עתה תראה וכו׳ ואין אתה רואה וכו׳ עכ״ל. נמצינו למדין דמן הדין היה ראוי לעשות משפט למשה רבינו על מה שדיבר קשה על שם אדנ״ות כדלעיל אלא דלפי שראה הב״ה שכל כוונתו היה ללמד טוב על ישראל לפי׳ לא עשה בו שום דין רק בדיבור וגזום בעלמא ולא היתה גזרה גמורה שלא יכנס לארץ שהרי לאו בפירוש אתמר ולא במלחמת ל״א מלכים אלא דמכללא למדוהו רבותינו עתה תראה וכולי ואינו מוכרח ולפי שאינו מובן ממילא מש״ה הוצרך לפרושי קרא וידבר אלהים אל משה כלומר הדבור דלעיל עתה תראה וכו׳ יש בו מד״הד לגבי דמשה ומהו הדין מכאן למדו רבותינו ולא במלחמות וכו׳ כדפי״רשי לעיל בזה מובן לשון רש״י דהכא דאיכא למידק מאי דקאמר על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות וגו׳ הול״ל שהקשה לדבר למה הרעות או שהקשה לומר ול״ל תרי לישני לדבר ולומר אלא ה״ק רש״י דיבר אתו משפט וכ״ת הו״ל לעשות אתו משפט ולא דיבור בעלמא וכמו שהקשו במדרש ותירץ רש״י לפי שהקשה לדבר ולומר למה הרעות כלומר הן אמת שהקשה לדבר באמרו שמא נהפך למד״הד אבל ממה שאמר למה הרעות וכו׳ נר׳ שבשביל אהבת ישראל היה אומר ולכך חס עליו הקב״ה ומ״מ בשביל קושי דבורו דבר אתו משפט והוא המשפט האמור לעיל עתה תראה וכו׳ שכבר פירשו רש״י לעיל:2ויאמר וכו׳ ולא לחנם וכו׳ ק׳ דאטו הוה ס״ד דמשה שהקב״ה שלחו לחנם והלא בפירוש א״ל הב״ה בפ׳ דלעיל ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי וכו׳ ותו איכא למידק דמאחר שכבר אמר רש״י נאמן לשלם שכר טוב וכו׳ מהו זה שחזר ואמר לקיים דברי וכו׳ וגם יש להבין למה זה הוצרך רש״י לאתויי ראיה שמצינו במקרא אני ה׳ אצל עונש דפי׳ נאמן ליפרע כאן לפי הענין לא היה צריך לזה והו׳ סגי לאתויי קרא דגבי קבול שכר לבד. ונראה שכוונת הרב ז״ל שאמירה זו היא תשובה למה שאמר משה לעיל למה זה שלחתני ופיר״שי שם קובל אני על ששלחתני כלומר יודע אני דודאי סופך להוציא את ישראל ממצרים אלא מיהא מאחר ששליחותי גרם לפי שעה היזק לישראל טפי למה זה שלחתני ומה צורך לשליחות זה שאין בו תועלת אלא היזק יותר לפי שעה מאחר שזה גורם לחזק לב פרעה ומוסיף לשעבדם לזה השיבו הב״ה כבר היה גלוי לפני שע״י השליחות יתחזק לב פרעה ויוסיף לשעבדם ואפ״ה לא לחנם שלחתיך כי הוכרחתי לעשות כן כדי לקיים דברי שדברתי לאבות וכולי שכך אמרתי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו וכו׳ והשתא אם לא היה שליחות זה בשלמא ואחרי כן יצאו אפשר לקיים בהם אבל וגם את הגוי וכו׳ א״א לקיימו שעל מה ועל מה ידון אותם אין הקב״ה עביד דינא בלא דינא ואם בשביל השעבוד שנשתעבדו בהם הרי גזרה מלפניו היתה ועבדום וענו אותם ארבע מאות וכו׳ ויכול לטעון השר שלהם דשליחותיה דקב״ה עבדו ואינם ראוין לעונש בשביל זה אבל כיון ששולח הקב״ה למשה בשליחות לו׳ לו כה אמר ה׳ שלח את עמי וכו׳ והיה גלוי לפניו שלא ישמע אליו פרעה אלא אדרבא יקשה לבו להוסיף השעבוד כזה הם ראוים לעונשין ולמכות גם על השעבוד דעי״ז מגלגלים עליהם את הכל שהרי הוכיח סופם שאינם שומעים לדבר ה׳ אלא דלרעה כיונו והיינו דקאמר הכא אני ה׳ ונדרש לשני פנים לגבי ישראל נאמן לשלם שכר לקיים ואחרי כן יצאו וכו׳ ולגבי המצרים נאמן ליפרע לקיים וגם את הגוי וכו׳ ולכך מייתי רש״י זל״הה ראיה דשפיר יש לפרשו בין בל׳ עונש בין בל׳ שכר שבשניהם מצינו ראיה שנדרש כך:
