24ואומר להם דבר אחד וכו׳ אין הכוונה לומר שלא אמר להם אלא דבר א׳ בלבד שהרי בהדיא כתיב התם ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וכו׳ והרי הם דברים רבים ועוד דאף לפי הכתוב כאן למי זהב הרי הן ב׳ דברים ולא דבר א׳ אלא ה״ק אני אמרתי להם דבר א׳ והם עשו דבר אחר שאני אמרתי להם שיקחו הזהב מאזני נשיהם וכו׳ והיה דעתי כדי שיתעכבו ובתוך כך יבא משה לפי שהנשים חסות על תכשיטיהן כדפיר״שי לעיל וזהו שרמז כאן ואומר להם למי זהב כלו׳ אמרתי להם למי שדרכן בזהב דהיינו לנשים מהן תקחו הזהב והם לא עשו כן אלא התפרקו ויתנו לי:25ואשליכהו וכו׳ ולא ידעתי וכו׳ הרא״ם זכרונו לברכה כתב שמפני יראתו ממשה הוציא שקר מפיו שהרי שם כתוב ויצר אותו בחרט וכו׳ ולא שיצא מעצמו ע״ש ואני אומר חלילה חלילה לקדוש ה׳ לשקר ול״מ לפירוש קמא דפיר״שי התם ויצר אותו בחרט שקשרו בסודר דפשיטא דקשירה בסודר לאו מידי היא ומוכרח דמ״ש אחר כך ויעשהו עגל מסכה לא על אהרן קאי אלא על מי שעשאו ולא חש הכתוב להודיע שם היאך נעשה וסמך על מ״ש הכא בתשובת אהרן למשה. אמנם אף לפי׳ שני דהתם דפי׳ וצר יתיה בזיפא פשיטא שאין הכוונה לומר שצר הזהב ממש בזיפא ועשה העגל שהרי בתחלה הו״ל לכתוב שנתן הנזמים בכור עד שניתכו ונעשו כלם גוף א׳ ואחר כך שייך לומר שצר אותו אלא המכוון שהיה צר הדפוס והדמו׳ שהיה בדעתו להתעכב בעשיי׳ אותו הדפוס שמא יבא משה וכשראה שלא בא השליך הזהב לכור אדעתא שאחר כך יציקנו בתוך הדפוס לעשותו ואם היה כן לא היו בודאי נמשכים אחריו אלא שלא נתקיימה מחשבתו ומיד שהשליך הזהב לכור באו המכשפים ועשאוהו ע״י כישוף ויצא בענין שהיה בו רוח חיים ולכך נמשכו אחריו וזהו מ״ש כאן ולא ידעתי שיצא העגל הזה כלומר עגל כזה ברוח חיים אף על פי שהיה יודע דודאי יצא עגל להך פירושא שהרי הדפוס שהוא צר היה דמות עגל אבל לא היה יודע שיצא עגל הזה דייקא:
