משכיל לדוד, שמות ל״ב:י״ג

1 זכור לאברהם וכו׳ ועדיין לא קיבל וכולי ק׳ דמנ״ל דעדיין לא קבל שכרו וי״ל דהך שכר הוא מ״ש בעשרה דברות גופייהו ועושה חסד לאלפים ופיר״שי התם שהחסד שאדם עושה משלם לו הקדוש ברוך הוא לבניו וליוצאי חלציו עד אלפים דור וא״כ פשיטא שעדיין לא קיבל זה השכר. אך ק׳ אעיקרא דמלתא דקאמר רש״י אם עברו על עשרת דברות דהא לא עברו אלא על ע״ז ואי משום שהמודה בה כופר בכל התורה הול״ל עברו על כל התורה ואמאי קאמר עשרת דברות וי״ל דכלהו משכחת להו בעון העגל כיצד תרי קמאי פשוטי׳ הם. לא תשא דהיינו חילול שבועה שהרי היו מושבעים ועומדים מהר סיני שלא לעבוד. זכור את יום השבת דכיון שהודו בשניות חלילה תו לא שייך עדות השבת שהרי השבת הוא עדות על שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו ובראו ברצונו בששת ימים. כבד את אביך שהרי חיללו כבוד אבותם וכההיא דכתיב את אביה היא מחללת. לא תרצח ולא תנאף כמו שפיר״שי על ויקומו לצחק. לא תגנוב דהיינו גניבת נפש הוא על חור גופיה שגנבוהו וגם רצחוהו. א״נ שהכניסו הקדושה לחצונים ע״י מעשיהם ואין לך גניבה גדולה מזו לא תענה היא פשוט שהרי העידו עדות שקר באמרם אלה אלהיך וכו׳ לא תחמוד כלול בג״ע כדלעיל. וגם כמו שאמר רש״י אלוהות הרבה אוו להם:

2 לאברהם וכו׳ אם לשרפה וכו׳ דאי לאו אלא לכדלעיל לא הו״ל להזכיר רק לאברהם בלבד ואי להך לחוד ק׳ שהיה יכול להשיב מדת הדין על זה שאינם חייבים לא זו ולא זו אלא סקילה כדין העובד ע״ז וליכא מידי דסקילה באבות א״נ חנק בשביל העריות דאשת איש. ומ״מ איכא למידק טעמא באלו הג׳ דברים שהזכיר רש״י דגלות איכא למימר שפיר דשייך משום דתנינן גלות בא לעולם על עע״ז. וה״נ במיתת הרג לפי שרבים היו החוטאים דינם כדין עיר הנדחת דבסייף אבל שריפה אמאי וי״ל לפי שדינם של ישראל כדין בת כהן שזינתה וכההיא דאמרי׳ עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה וכנסת ישראל נקראת בת כהן בתו של הקדוש ברוך הוא א״נ בת נדיב בתו של א״א שנקרא כהן שנאמר אתה כהן לעולם ויש סמך לזה ממאי דפיר״שי לקמן במים שנתכוון לבודקן כסוטה דנר׳ שדינם כאשה שזנתה תחת בעלה. ומ״ש עוד רש״י אם כסא של ג׳ רגלים וכו׳ ק״ו וכו׳ לכאורה ק׳ דה״קו מופרך שהרי בבני משה יהיה כסא של ד׳ רגלים ולא רגל א׳ דהא איכא זכותו וזכות האבות. ונר׳ דה״ק אם איתא מה שאתה אומר דמאחר שאתה מניח אותי עכשיו קיים הרי בזה מתקיימת שבועתך לאבות לפי שאח״כ תעשה אותי לגוי גדול א״כ מזה יש ללמוד שכל זכות האבות לא מהני רק להשאיר א׳ מבניהם בעולם מעתה מה נחמה היא זו ואעשה אותך לגוי גדול הרי לכשיהו גוי גדול אף על גב דליהוי להו ד׳ רגלים כדלעיל מ״מ כשתכעיס עליהם אפילו תאמר שזכותי יהיה שקול כמו שלשת הרועים עכ״פ אין כח להציל רק שני אנשים מכל זרעי א׳ בשבילי וא׳ בשבילם על סמך שאחר כך יהיו הם לגוי גדול ומה גם שאינו דומה רגל אחד לג׳ רגלים באופן דאפילו שנים לא ישארו:

3 אשר נשבעת וכו׳ וליצחק נאמר וכו׳ הק׳ הר״ב הנח״י דמה צריך לאהדורי אקראי והלא באותה שבועה עצמה דלאברהם נאמ׳ כי ברך אברכך ופיר״שי ברכה לאב וברכה לבן. גם מ״ש וליעקב נאמר וכו׳ הו״מ לאתויי כי לא אעזבך וכו׳ את אשר דברתי לך. ונ״ל שרבינו מהדר לאתויי קרא דמשתמע מניה תרתי שיהיו רבים ככוכבים וגם הבטחת הארץ כדכתיב הכא תרווייהו אהדדי ארבה את זרעכם וכו׳ וכל הארץ וכו׳ ובההוא קרא דכי ברך וכו׳ איברא דאיכא ברכה לאב וברכה לבן וה״נ רבייה לאב ורבייה לבן ומיהו גבי ויירש זרעך וכו׳ ליכא יתירא על תרווייהו וה״נ בקרא דאת אשר דברתי לך ליכא התם אלא רבייה אבל לא ירושת הארץ לכך הוצרך לאהדורי אהנהו קראי דוקא דאיכא בהו תרוייהו: