משכיל לדוד, שמות ל׳:ג׳

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 את גגו זה היה לו גג אבל וכו׳ לכאורה כאן רבינו נדרש ללא שאלו ועוד שכבר ביאר זה לעיל בפ׳ תרומה שמזבח הנחשת היו ממלאין חללו אדמה וגם בפ׳ מזבח אדמה תעשה לי ונר׳ שכיון הרב בזה משום דבבריתא דל״ב מדות דר״א בנו של ר״י הגלילי מצינו מדה אחת מדבר שנאמר בזה וה״ה לחבירו וע׳ בס׳ כריתות שכלל זה דנין אותו בכל מקום משישקלו שניהם כא׳ ולא מנה זה ר׳ ישמעאל במדותיו לפי שהוא בכלל בנין אב ע״ש וה״נ נוכל לומר דשקולים הם דשניהם מזבחות ותכלית פועל שלהם שוה לתת אש עליהם להקטיר עליו או הקרבנות או הקטרת ושניהם נצטוו לצפותם וסד״א הואיל ופרט לך הכתוב בא׳ מהם את גגו וכו׳ ה״ה באידך מש״ה קמ״ל רש״י דליתא ואפשר דמ״שה סירס הכתוב פרשה זו והשמיטה ממקומה דה״ול לכתב׳ בפ׳ דלעיל ולא כתבה שם שלא תהא סמוכה אצל המזבח החיצון להודיע שלא נדרוש בזה דין הנזכר. ועם היות שיש טעמים אחרים על סירוס פרשה זו מ״מ אפ׳ שגם לתכלית זה כיון הכתוב:
2 זר זהב סימן לכתר כהונה. היה זה במזבח הקטר׳ טפי מכל שאר כלי המשכן לפי שהקטורת היא העבודה היותר נבחרת מכל עבודות כהונה שעליו נאמר ג״כ ברך ה׳ חילו וכמו שפי׳ זכרונו לברכה: