1בבואם וכו׳ להזות וכו׳ הכרחו הוא דאל״כ תחלה הול״ל בגשתם אל המזבח שהוא לשרת ואחר כך לכתוב בבאם אל אהל דהגם שאינו לשרת אפ״ה מיבעי לקדושי דהוה שפיר בדרך זא״ז אבל השתא הו״ל זו ואצ״ל זו ולכך מתרץ דליתא אלא גם באהל מועד דוקא כשבא לשרת צריך לקדש דהא דכתיב בתר הכי לשרת אתרווייהו קאי ולמעוטי ביאה ריקנית כדאי׳ בזבחים. והא דקאמר ביאה ריקנית לאו דוקא ריקנית ממש דלהא לא אצטריך למעוטי שהרי ביאה ריקנית לא משכחת לה בהיתרא שהרי אסורה היא באהל מועד ולוקים עליה כדאי׳ בפ׳ הקומץ רבה אלא כלו׳ שאינה לעבוד ממש רק להשתחות דלהשתחות שרי ליכנס כדתנן בפ״ז דתמיד וקמ״ל דא״צ לקדש כיון דלאו עבודה היא. ומ״ש רש״י להקטיר שחרית ובין הערבים דמשמע דאע״ג דקידש שחרית צריך לחזור ולקדש בין הערבים היינו דוקא כשיצא או הסיח דעתו דאל״כ סגי בקידוש אחד לכל היום וכדאי׳ שם:2אל המזבח החיצון וכו׳ כלו׳ וה״ט דשני קרא בדבוריה וכתב או בגשתם אל המזבח ולא כתיב בבואם שאין כאן ביאה דמשמעה בתוך הבית שהרי הוא בחצר:
