משכיל לדוד, שמות ב׳:כ׳

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 למה זה עזבתן הכיר בו וכו׳ הוצרך רש״י להביא אגדה זו כאן בהך קרא שבזה מיושב מאי האי דקאמר למה זה עזבתן וכי דרך הנערות לידבק באנשים מיחזי כאפקירותא ואטו יתרו היה מלמד את בנותיו לנהוג מנהג הפקר ולכך משני הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב צדיקים ופרושים מן העריות ולכך צוה להן לרדוף אחריו ולקראו שמא יזכה וישא אחת מהן כדלקמן. והא דדרשו שעלו המים לקראתו נר׳ שזה נרמז במאי דחזי׳ דכתיב ויושיען וישק את צאנם ולא כתיב שדלה כשספרו הבנות כתיב וגם דלה דלה ה״ז שקר. ולכך דרשו דאה״נ שלא הוצרך לדלות לפי שעלו המים לקראתו והבנות רמזו זה באמרן דלה דלה דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט כלו׳ שלא הוצרך לדלות כלל אלא ממילא עלו. א״נ נרמז במ״ש הצילנו וכו׳ וגם דלה וכולי דמשמע דר״ל הצילנו וגם דלה דלה הכל ביחד ואיך אפ׳ זה אלא שעלו המים לקראתו מיד בשעת ההצלה. ומיהו בש״ר נפ״ל מדכתיב וישק את הצאן ולא כתיב צאננו:
2 ויאכל לחם שמא ישא וכו׳ דאל״כ הול״ל קראן לו וילון בביתנו שהרי מאחר שהוא אורח זהו מה שצריך לו והכי אורחיה דקרא למכתב בכל מקום כמו היש בית אביך מקום לנו ללין וכן רבים. וכ״ש זה שעשה עמהן טובה גדולה דלא סגי בתגמול אכילה א׳ לבד ועוד הול״ל קראן לו לאכול לחם מאי ויאכל. ואפ׳ עוד דאל״כ אלא שהקריאה היתה לאכול ממש בביתו הוה עדיף טפי שילך הוא ולמה שלח בנותיו אלא שמא יתן עיניו בא׳ מהן דהוה ניחא ליה להיות שהכיר בו כדלעיל: