משכיל לדוד, שמות כ״ז:כ׳

20 תצוה פירש״י ז״ל זך בלי שמרים וכו׳ מגרגרו וכו׳ פי׳ ואיך יעשו כדי שלא יהיו בו שמרים כמו ששנינו וכו׳ שנוטל הגרגרים שהן בראש האילן שהחמה זורחת עליהן ונתבשלו ושמנן זך בלי שמרים וזה שנקט רש״י הוא הראשון שבראשון שאין למעלה הימנו ושנינו עוד שם ב׳ מינין שמן אחרים שכשרים למנורה עיין שם. והרא״ם ז״ל הקשה דאמאי נקט רש״י מגרגרו דהא התם בגמ׳ איבעייא להו מגרגרו תנן או מגלגלו תנן ופשיט מברייתא דמגלגלו תנן. ובחבורי שושנים לדוד כבר עמדתי על זה והקשיתי כן על הרמ״בם והר״ב דאינון נמי נקטי כל׳ רש״י והעליתי דה״פ דש״ס מגרגרו דוקא תנן שזה לשון ברור דר״ל נוטל הגרגרים. או דילמא מצי׳ למיתני נמי מגלגלו. ופשוט דמצינן למיתני מגלגלו דהכי אי׳ בברייתא ומיהו כ״ש דמצי׳ למיתני מגרגרו והמפרשים מתני בל׳ הברור והוכחתי הדבר ע״ע:

21 כתית הזתים וכו׳ שנאמר כתית וכו׳ דאי לאו דאתא קרא ה״א דמנחות ג״כ טעונות זך כתית מכח ק״ו כדתנן התם במנחות פ״ח שהיה בדין ומה מנורה שאינה לאכילה טעונה וכו׳ מנחות לא כ״ש תלמוד לומר למאור ולא למנחות דמלת למאור יתרא הוא דהא כתיב בתריה להעלות וכולי א״ו למעט מנחות הוא דאתיא. וליכא למימר דק״ו פריכא הוא דמה למנורה שכן צורך גבוה דמנחות נמי צורך גבוה דקומץ סליק לגבוה וכהנים כי קא זכו מתכא דרחמנא זכו וליכא למפרך נמי מה למנורה שכן בפנים דהא מנחות נמי נאכלים בפנים כגון אם הקיפו גוים העזרה כדאי׳ התם כאשר ביארתי כל זה בספרי הנז׳. והא דכתיב בסוף פרשה זאת במנחת תמיד בשמן כתית כבר ביארו רש״י שם דאצטריך להכשיר שמן ראשון למנחות והכי אי׳ בברייתא התם בגמרא דסד״א הואיל וכתיב מיעוטא למאור ולא למנחות יכול יהא פסול למנחות ת״ל כתית. ואם תאמר ובאיזו סברא היינו יכולים לפסול הראשון למנחות י״ל דהוה אמינא דגזרת הכתוב שיהיה שמן שבמנורה משונה למעליותא ואם נותנים הראשון במנחות תו ליכא מעליות׳ במנורה קמ״ל דלא אלא מפני החסרון הוא שלא הצריכה תורה זך במנחות כדאית׳ התם דחסה תורה על ממונם של ישראל דמנחות רבים הם. אך ק׳ דבפרשת פנחס הדר וכתב קרא בלול בשמן כתית ואי להכשיר תרי זימני להכשיר ל״ל א״כ אדרבא נימא שנה הכתוב לעכב דהכי אמרי׳ בכלהו קדשים וניחא לי עם מה שמצאתי בספרי דדריש התם כתית להוציא את השלוק:

22 תמיד כל לילה וכו׳ פי׳ דק״ל דהכא משמע שהמנורה צריך שתהא דולקת תמיד כל היום וכל הלילה והא ליתא דבתר הכי כתיב בהדיא מערב עד בקר ולכך פי׳ דהך תמיד על ההעלאה קאי באופן דליכא למימר תמיד בלי הפסק רגע כמשמעו אלא צריך לפ׳ שידליקנה תמיד כלומר בכל לילה בלי הפסק לילה א׳ והביא הרב ראיה על זה דה״נ בעולת הבקר כתיב תמיד ועל כרחין א״א לפרש שהעולה נמצאת תמיד דהא בבקר לבד פעם אחת הוא דעבדי לה ונאכלת במזבח ושל בין הערבים קרבן אחר הוא ואינו מאותו של בקר ובהכרח לפרש דעל עשייתה קאי שתהיה עשייתה בכל יום בלי הפסק יום. וה״נ במנחת חביתין אף על גב דהתם טפי מפעם ביום הוא ומ״מ א״א לפ׳ תמיד ממש שהרי אינה אלא מחציתה בבקר ומחצית׳ בערב א״כ התם נמי בהכרח לפ׳ שתהא הבאתה בכל יום בלי הפסק יום כדהכא ומסיים אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת היה עריכתו א״כ א״א לפ׳ בו כמו בכל הנך דאעריכה קאי שתהא בכל יום דהא בין עריכה לעריכה איכא הפסק ששת ימים אם כן התם בהכרח לפ׳ דאישיבה על השלחן קאי ותמיד כפשוטו בלי הפסק רגע וכדתנן במנחות הללו מניחין וכו׳ וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר תמיד ואף על גב דקרא כתיב יערכנו לפני ה׳ תמיד דמשמע דתמיד אעריכה קאי ולא על העמיד׳ על השלחן. מ״מ מאחר דא״א לפרשו על העריכה שהרי יש בה הפסק כמה ימים כדאמרן ע״כ צ״ל דה״ק שתהיה העריכה בענין שלא יבוטל התמיד דעמידתו דהיינו טפחו של זה כנגד טפחו של זה כדאמרן ודו״ק דנל״עד שבזה יתורצו דקדוקי הרא״ם זכרונו לברכה וא״צ לכל מה שהאריך בזה הרב ע״ע: