1ויקחו לי פירש״י ז״ל לי לשמי. לכאורה משמע דכוונת הרב לשלול דלא נפרש בסתם לי דהא לא שייך ח״ו שאינו צריך לבריות אלא רוצה לומר לשמי. וכך פי׳ הר״אם אבל אינו נלע״ד שהרי מצינו בכמה מקראות הדומין לזה דלא פירש״י בהו ולא מידי כגון עשר אעשרנו לך קדש לי כל בכור כל פטר רחם לי אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ וכן רבים אלא נר׳ דכאן מרגיש רש״י ל׳ ויקחו דהול״ל ויתנו ורמז בתירוצו מ״ש במדרש וכי מי שנ׳ לה׳ הארץ ומלואה וכו׳ הוא צריך לב״ו אלא שחומד לישראל להשרות שכינתו בהם ע״כ ולכך כתיב ויקחו שישראל יקחו להקדוש ברוך הוא ע״י תרומה זו וכי היכי דלא תיקשי לפי המד׳ דא״כ הול״ל ויקחו אותי. ולכך מתרץ דאדרבא לא שייך מלת אותי ממש כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ית״ש רק הוא ע״ד ושמו את שמי על בני ישראל דהיינו שיחול שמו ית׳ עליהם והיינו דקאמר לי לשמי:2תרומה הפרשה יפרישו מממונם וכו׳ הוצרך להוסיף דברים אלו על הכתוב לפי שכבר פי׳ דויקחו לי לא קאי אתרומה נמצא שאין כאן אלא מלת תרומה לבד ולכך הוצרך לפ׳ דמלת תרומה סגי דהיינו הפרשה ור״ל שיפרישו וכו׳ וכבר הוסיף הכתוב לבאר מאת כל איש וכו׳:3תקחו וכו׳ ג׳ תרומות אמורות וכו׳ משמע ודאי דרש״י קחשיב להו כסדרן שהם כתובים בתורה. וטעמו דהאמצעית דכתיב ביה תרומתי משמעו על הקרבנות דהיינו המיוחדת לי כדכתיב את קרבני לחמי וכו׳ והשלישית דכתיב וזאת התרומה זהב וכו׳ פשיטא דקאי על תרומת המשכן. א״כ ממילא הראשונה מיירי בתרומת האדנים וכך מפורש בהדיא בירוש׳ דשקלים פ״ק. אך ק׳ דכיון שהראשונה מיירי בשל אדנים והוא בקע לגלגולת כמ״ש רש״י א״כ אמאי כתיב בה מאת כל איש אשר ידבנו לבו דלא שייך לשון נדבה כיון שיד כלם שוה בה ונראה דר״שי גופיה כיון לתרץ זה בדיבור דלעיל שכתב ידבנו לשון נדבה והוא ל׳ רצון טוב. ולכאורה ק׳ והלא כל הכתובים מלאים מלשון נדבה והוא דבר ברור שלא היה צריך ר״שי לטרוח עצמו ללמדנו מהו לשון נדבה אלא כוונתו דהכא אי אפשר לפ׳ ל׳ נדבה ממש כמו שאר מקומות. דהא הך תרומה מיירי באדנים כדלקמיה שיד כולם שוה ולא שייך א״כ לכתוב בה שיתן כל איש כפי אשר ידבנו לבו אלא ל׳ נדבה הכא הוא ע״ד ההשאלה והוא לשון רצון טוב כלו׳ שיתנו מה שעליהם ליתן דהיינו בקע לגלגולת ברצון טוב. ומ״ש רש״י י״ג דברים וכו׳ כבר צווחו בה קמאי דקמאי דהא חזיא דטפי נינהו. איברא דרש״י מסיים בה כשתדקדק בהם אבל צריך לידע ולהבין מהו זה הדקדוק. וראיתי בש״ח שתי׳ בשם נח״י דאבני שהם ואבני מלואים הנשיאים הביאו. ורש״י לא חשיב אלא מה שהצבור נדבו ע״כ וק״ט דא״כ מה״ט לית לן למחשב נמי שמן למאור והבשמים דהנהו נמי נשיאים הביאום כדכתיב בהדיא והנשיאים הביאו את אבני השהם וכו׳ ואת הבשם ואת השמן. ואין לנו לומר אלא מ״ש הרא״ם דתכלת וארגמן ותולעת שני קמ״ל רש״י דנחשבים לא׳ ששלשתם צמר אלא שחלוקים בגוון. ברם לפי׳ הרב נמי ק׳ אמאי מייתי רש״י זה כאן דנר׳ דעדיין אינו מקומו דבתחלה הו״ל לפ׳ זהב וכו׳ ותכלת צמר וכו׳ וארגמן צמר צבוע וכו׳ ואחרי ככלות הכל לימא י״ג דברים הללו וכו׳ דהשתא איזה קשר יש לדברים הללו עם מ״ש לעיל שלש תרומות וכו׳. ועוד יש להבין מאי דוחקיה להכניסנו בדקדוק זה כדי שיצא לנו מנין י״ג ומאי נ״מ אם הם י״ג או פחות או יותר הול״ל כל הדברים האמורים כלן הוצרכו למלאכת המשכן ונראה יהיו כמה שיהיו. ונר׳ לע״ד דכוונת רש״י ז״ל לתרץ הרגש א׳ בפסוק עצום מאד מ״ש דכשמונה הדברים האמורים הולך ומונה בוי״ו המוסיף על ענין ראשון זהב וכסף וכו׳ וגם בתחלת הפסוקים ותכלת וארגמן וכו׳ וערת אילים וכו׳ עד ועצי שטים. ואחר כך מתחיל הפ׳ בלא וי״ו שמן למאור וה״נ בקרא דבתריה אבני שהם וכו׳ ומה נשתנו אלו מאלו. לכך צריך לפרש דלא נצטוו הצבור להביא רק זהב וכסף וכו׳ עד ועצי שטים דעד כאן יהיו כלם רשאים ושוים להביא הקטני׳ עם הגדולים יחד עשיר ואביון ראשיהם זקניהם וכו׳ כל איש ישראל. ולכך כלם כתובים יחד בהרדפ׳ הוי״ו. ומשם ואילך הוא ציווי אחר פרטי ולא קאי הציווי לצבור רק לנשיאים בפרטות ולכך הפרידו הכתוב מהנהו דלעיל. ועפ״י דרכנו יובן ממילא מאי דמייתי רש״י בפרשת ויקהל על פ׳ והנשיאים הביאו מה ראו נשיאים וכו׳ אלא כך אמרו יתנדבו צבור תחלה ומה שיחסר אנו משלימים כיון שהתנדבו הכל אמרו נשיאים מה עלינו לעשות הביאו אבני השהם וכו׳. וק׳ דכיון דנראה שהצבור התנדבו בלב שלם וברוח נדיבה עד שהביאו כל הצורך והותר למה לא הביאו ג״כ אבני השהם וכו׳ אין לומר שלא היו להם אבנים טובות שהרי עם המן היו יורדים להם. ותו דהתינח אבנים טובות שמן ובשמים מאי איכא למימר. א״ו שלא הביאום לפי שכך היתה גזרת הכתוב שאותם הדברים יביאו הנשיאים נוסף על נדבותם עם הצבור ביתר הדברים באופן שהציבור הביאו כל מה שהיה מוטל עליהם. וכל זה לא הוצרך רש״י לכתבו כאן בפירוש שסמך על מ״ש בפרשת ויקהל והנשיאים הביאו את אבני וכו׳ דמפשטיה דקרא מוכח הכי שאותם הדברים הוטלו עליהם להביא וממילא תוכל לפרש ולהבין הטעם שהופרדו אלו מאלו. ורמזו כאן בלבד באמרו כשתדקדק בהם שהרי אם באת לחשוב גם השמן והבשמים ואבני שהם וכו׳ תמצא יותר על י״ג שהרי הם ט״ו ובמדרש מונה י״ג דברים דהרי איתא במ׳ תנחומא אמר רבי יוסי בר סימון לא תהיו סבורין שאתם גומלים עלי י״ג דברים כנגד י״ג דברים שהפרשתי לכם במצרים ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואכסך בשש ואחבשך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזנך ועטרת תפארת בראשך ולחמי וכו׳ סולת ושמן ודבש האכלתיך. הרי י״ג דברים שהפרשתם לי כנגד י״ג דברים שהפרשתי לכם במצרים ע״כ. באופן דבהכרח לחשוב בכאן י״ג דברים דוקא כנגד י״ג דברים דהתם שנאמרו וכו׳ ולפי מ״ש רש״י לעיל בסמוך ג׳ תרומות אמורות וכו׳ ניחא הכל שהרי הם י״א דברים מזהב עד עצי שטים שהן הן הדברים שהיו נדבת צבור וכשתמנה כסף לג׳ שהרי היו ג׳ מיני כסף א׳ בקע לגלגולת לאדנים וא׳ בקע לגלגולת לקרבנות ועוד כסף הבא בנדבה שעשאוה לכלי שרת וגם הם בכלל מלאכת המשכן דכליו נמי מיניה נינהו הרי הם י״ג והן הן כנגד הי״ג דברים שהפריש הקדוש ברוך הוא לישראל וכנגדם נצטוו להפריש כלם י״ג דברים הללו והיינו דקפיד רש״י למצוא כאן הי״ג דברים והיינו דקאמר לכשתדקדק בהן שאז תבין שהן דוקא י״ג לא פחות ולא יותר שהרי אין לך למנות רק עד עצי שטים ויש לך למנות הכסף לשלשה כדאמרן והבן כי הוא בעיני כפתור ופרח:
