1אם המצא וכו׳ שלא טבח ולא מכר וכו׳ שלא טבח נפקא ליה מואם המצא תמצא פרט לטבח דמצוי וקאי שאינו זז ממקומו. ומידו ממעטי׳ מכר שאינו ברשותו. ובזה מיושב מה שהק׳ הר״אם ז״ל עיין שם. ומ״מ נר׳ דהנך מיעוטי לא קיימי אלא אשור ושה שנזכרו בקרא דהנהו בעי׳ לאוקמי דוקא בדלא טבח ולא מכר שאם טבח ומכר הרי הוא בכלל תשלומי דו״ה אבל לגבי חמור וכל שאר מטלטלין דמרבי׳ מאידך קרא פשיטא דאין חילוק בין טבח ומכר לשלא טבח ולא מכר דכל דאיכא עדים שגנבו אפי׳ טבח ומכר משל׳ תשלומי כפל וזה ברור:2חיים שנים וכו׳ ולא ישלם וכו׳ הכי אי׳ במכילתא. והק׳ הרא״ם ז״ל דבש״ס דידן פ׳ מרובה דרשו בענין אחר דקאי ארישא דקראי לומר אחייה לקרן כעין שגנב. ואיך הניח רש״י תלמוד ערוך וכו׳ עיין שם. ואני בעניי אומר דאין חילוק בין דרשה דמכילתא לדרשה דתלמודא דידן. ולא ידענא מאי קאמר מר דלפי המכילתא חיים קאי אסיפיה דקרא ולפי התלמוד קאי ארישא שהרי מ״ש בש״ס אחייה לקרן היינו כדאמרי׳ התם שאם גנב בהמה שמנה והוכחשה אינו משלם דמי ב׳ בהמות כחושות אלא דמי ב׳ בהמות כעין מה שגנב. ובמכ״ש אתי שאם גנב בהמה ומתה שאינו משלם דמי מתים אלא דמי חיים והוא גופה דרשא דמכילתא שאינו משלם דמי מתים דע״כ מיירי במכילתא דהשתא מתה הבהמה שגנב דאל״כ פשיטא צריכא למימר הרי הבהמה חיה אצלו ומהיכא תיסק אדעתין שישלם מתה והרי היא חיה א״ו בהכי מיירי כגון שמתה דס״דא זיל בתר האידנא קמ״ל דלא אלא משלם כשעת הגזילה. וממילא דה״ה הוכחש׳ דמה לי איקטלא כולה מ״ל איקטלא פלגא שכן תמצא הך סברא התם בסוגייא בענין אחר. ומעתה רש״י נקט דרשה דמכילתא שהוא מאי דטפי פשיט במלת חיים ואה״נ דממילא אתי נמי אידך דרשה דתלמודא דחד טעמא היא כדאמרן וא״ת לפי דרשה זו אמאי פסיק טעמא באתנחתא במלת חיים הואיל ונדרש עם שנים ישלם דבתר הכי וי״ל דאילו כתב חיים שנים ישלם סמיכי אהדדי הוה משתמע דוקא חיים בעי׳ ולא סגי בדמים. מש״ה איפסיק לדרוש דלאו דוקא חיים אלא בדמי חיים סגי:
