33או כי יכרה וכו׳ אם על הפתיחה וכו׳ אע״ג דבמכילתא אי׳ מכאן שאין עונשין מן הדין מ״מ תלמודא דידן דדריש כדברי רש״י אין סובר כן כמו שאמר התוס׳ בפ׳ הפרה דמ״ט והביאו הרא״ם ז״ל ומ״מ לא ביאר הרב דבריהם דצריכין ביאור מ״ט אינו סובר כן דודאי הכלל אמיתי ומוסכם דאין עונשין מן הדין ואלא מיהא בכה״ג סבר הש״ס דלא שייך אין עונשין מ״ה דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא דכשהוא כורה הרי הוא פותחו ג״כ ממילא ועדיף נמי הוי מעושה מעשה והילכך שפיר אתי כורה מפותח אלא כי אצטריך לדרשה דכור׳ אחר כורה והיינו שאם הראשון כרה ט׳ טפחים דליכא שיעור מיתה ובא השני וכרה טפח והשלימו לעשרה הראשון עכשיו פטור אפי׳ מנזיקין והשני חייב אפי׳ במיתה וכ״ש בנזיקין. והיינו כרבנן דפליגי עליה דר׳ שם דף נ״א. ואמנם הק׳ הגאון הר״אם ז״ל איך הניח רבינו המסקנא שהעלו שם דכורה אחר כורה דחייב האחרון נפקא לן מכי יכרה איש א׳ ולא שנים וכו׳ ותפס ההוא דמפיק ליה מ״קו דאם על הפתיחה וכו׳ שכבר נתבטלו דבריו ממה שהקשו עליו והא מצרך צריכי דאי כתב רחמנא כי יפתח ה״א פותח סגי בכיסוי אבל כורה בעי סתימה שימלאנו עפר. ואי כתב כורה ה״א משום דעבד מעשה אבל פותח אפילו כיסוי לא ליבעי ע״כ והניחו חלק. והנה הך צריכותא דכתב הרב לא אמרוה שם בגמ׳ בהדיא אלא הכי אמרי׳ התם מ״ט דרבנן אמר קרא כי יפתח וכו׳ אם על הפתיחה וכו׳ אלא להביא כורה אחר כורה. ור׳ אמר לך הנהו מצרך צריכי כדאמרינן ורבנן נמי מצרך צריכי אלא ה״ט דרבנן אמר קרא כי יכרה איש וכו׳ וצריכותא זו שכתב הרא״ם ז״ל אמרה רב יוסף לעיל דף נ׳ אליבא דר״ע דפליג עליה דרבי ישמעאל דרב יוסף מוקי פלוגתייהו דכ״ע סברי דבור ברה״י חייב מ״ט אמר קרא בעל הבור ישלם כי פליגי בר״ה ר״י סבר בר״ה נמי חייב דכתיב כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לכ״ש אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה בא לו ור״ע הנהו מצרך צריכי דאי כתב רחמנ׳ כי יפתח הוה אמינא פותח הוא דסגי ליה בכיסוי וכו׳ אבל רבה פליג עליה דרב יוסף וסבר בר״ה כ״ע לא פליג דחייב מ״ט אמר קרא כי יפתח וכו׳ שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה וכו׳ כי פליגי ברשותו ואפקריה ר״ע סבר ברשותו נמי חייב כי אפקריה לרשותיה מ״ט דכתיב בעל הבור וכו׳ ורבי ישמעאל סבר בעל הבור בעל התקלה ולעולם בר״ה דוקא ע״ש. מעתה ניחזי אנן דבשלמא לרב יוסף אליביה דר׳ עקיבא דמצריך לקרא לאותה צריכותא. כדלעיל פשיטא דתו ליכא למדרש מיניה להביא כורה אחר כורה אבל אליביה דר״י וכן לרבה בין אליבא דר״י ובין אליבא דר״ע דלא דרשי מההוא קרא אלא לו׳ שעל עסקי פתיחה וכרייה בא לו מצינן למימר שפיר דעיקר קראי דכתב או כי יכרה להביא כורה אחר כורה. ומיהו ממילא ש״מ דעל הפתיחה והכרייה לבד חייב אפילו אינו ברשותו אלא בר״ה ובכ״הג שפיר שמעי׳ מיניה תרתי. ודומה לזה ממש אי׳ התם כי אמרי׳ דנ״פל כורה אחר כורה שהשני חייב מדכתיב והמת יהיה לו ההוא דקא עביד מיתה ופריך והא מיבעי ליה לכדרבא לפטור שור של פסולי המוקדשין שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו ומשני ולאו ממילא שמעת מינה דבההוא דעבד מיתה עסיקי׳ ע״ש וכי אמרי׳ התם ורבנן נמי מצרך צריכי אלא ה״ט וכו׳ אה״נ דהוה מצי לשנויי כדאמרן דרבנן לא דרשי לקרא כההיא צריכותא אלא כדלעיל וממילא ש״מ תרתי כה״ג אלא דבעי לשנויי בשינוי מרווח דאפי׳ את״ל דרבנן דר׳ סברי כר״ע אליביה דרב יוסף אפ״ה שפיר מצי סברי שהשני חייב מכח לימוד אחר אבל רש״י נסיב ליה אי כרבא אליבא דכ״ע ואי כרב יוסף אליביה דר״י ועיין עוד לקמן ועפ״י דרכנו למדנו להבין נועם שיח רבינו ז״ל דאח׳ שכתב כאן להביא כורה אחר כורה כתב בדיבור שא״חז ובחופר בר״ה דיבר הכתוב ולכאורה ק׳ שדברים אלו חוץ למקומן הן דלעיל ברישיה דקרא הול״ל כי יפתח איש בור בר״ה ובהכי היה מקצר בדברים ג״כ. אבל לדרכנו ניחא דמתחל׳ כתב או כי יכרה להביא כורה וכו׳ ואחר כך כתב ובחופר בר״ה דיבר הכתוב כלומר לזה לא צריך לימוד בפ״ע דממילא ש״מ דבהכי דיבר הכתוב דעל עסקי פתיחה או כרייה לבד חייב אף על פי שאינו ברשותו ואע״ג דעיקר הכתוב אצטריך לכדלעיל האי ממילא ש״מ:34שור וכו׳ וה״ה לכל בהמה וחיה ע״מש הרא״ם ז״ל בזה. ומ״מ לא ידענא למה לא הזכיר רבינו העוף ג״כ שדינו בזה כמו בהמה וחיה וכדתנן חיה ועוף כיוצא בהן:
