1זכור ושמור בדבור אחד וכו׳ וכן וכולי הקו׳ מבוארת דבשלמא בכולהו אידך ניחא דמשום דמשמע לכאורה ששני המאמרים סותרים זא״ז מש״ה איצטריך למימר בדבור אחד כלומר אעפ״י שצויתיך שלא לעשות מלאכה בשבת מ״מ הפה שאסר הוא הפה שהתיר בעבודת מקדש וכן כולם אבל בזכור ושמור אין זה ענין לזה ואמאי הוצרך לאמרם בדבור אחד. והרא״ם ז״ל האריך בזה ע״ע ולע״דן לפ׳ בפשיטות במאי דסיימו שם במכילתא וז״ל זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקדש ע״כ והשתא א״ש דלכאורה זה סותר לזה דכיון דמוסיפין אותן שעות בכניסת השבת ש״מ דחשבינן לאותן שעות לילה שאנו נותנים להם קדושת שבת א״כ ביציאתו נמי נחשוב אותן השעות לילה ונאמר כבר עברה שבת מש״ה אתא רחמנ׳ והזהיר בדבור אחד זכור ושמור מלפניו יש לך לחשוב אותן השעות כלילה ולאחריו כלומר ביציאתו יש לך לחשבן כיום כדי שתוסיף מחול על הקדש מלפניו ומלאחריו:2זכור ל׳ פעול וכו׳ שאם נזדמן וכו׳ הק׳ הרא״ם ז״ל בשם הרמב״ן שזה דלא כהלכתא שהיא מדתו של שמאי שהיה אוכל כל ימיו לכבוד השבת כיצד מצא בהמה נאה וכו׳ אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לש״ש שנאמר ברוך ה׳ יום יום ע״ש. ולע״דן דמדתו של שמאי היא כדי שתשרה על כל המאכלים מקדושת השבת והיה עושה כן ומכוין כדי להשאיר כל השבוע קדושת הנשמה יתירה שלא תפרד ודומה למ״ש הרב זלה״ה שיש לכוין מידי יום ביום בקריאת הפסוקים שמ״ות. אבל הלל הזקן לא היה צריך לזה שהי״ל מדה אחרת כמו רש״בי דחבריי׳ קריין ליה שבת מה שבת קדש לה׳ אף רשב״י קדש לה׳ וה״נ הלל הזקן הגיע למעלה זו שלעולם היתה נשמתו קדושה בבחינת השבת ולא היה צריך לעשות הכנות כדלעיל אבל בני עלייה הנס מועטים והילכך מדת כל העם לעשות כדברי שמאי וכדאמרן כולי האי ואולי יוכלו להרויח בזה לשמור הנשמה יתירה:
