1וישב משה וכו׳ ויעמד העם וכו׳ ק״ל דמכדי כתיב וישב משה לשפוט את העם אמאי הדר וכתב ויעמד העם הול״ל ויעמדו דפשי׳ דאעם קאי ולכך מפ׳ דה״ק שכל העם היו עומדים לא בלבד אותם העומדים ונדונים לפניו דהנהו פשו׳ שדינם להיות בעמידה וכמו שטען הרא״בע ז״ל ומיהו מש״ה דייק רש״י וכתב יושב כמלך וכלן עומדים כלו׳ שגם אותם הממתינים עד שיגמר דין הראשונים אינהו נמי בעמידה וזהו שהוקשה ליתרו והוכיחו. א״נ משום שהיה בהם ת״ח רבים וגם הם כשהיו באים לדין היו עומדים וזהו שהוקשה ליתרו דהא לצורבא מרבנן צריך להושיבו וכדאמר׳ בסנהדרין דעשה דכבוד תורה עדיף לכ״ע וזהו שהוכיחו באמרו וכלם עומדין והרי בכולן יש ת״ח הרבה:2מן הבקר עד הערב א״א לומר כן קשיא ליה מ״ש דהכא כתיב מן הבקר עד הערב בה״א יתירה ולא כתיב מן בקר עד ערב כדכתיב בתר הכי בדברי יתרו אלא ע״כ לומר דה״א זו היתירה אתיא לטפויי דאי כתיב מן בקר וכו׳ הוה משמע מהנץ החמה מש״ה כתיב מן הבקר להקדים מעמוד השחר דומיא למה שפיר״שי גבי והנותר ממנו עד בקר ליתן בקר על בקר ע״ש ומעתה מקשה שפיר דא״א לומר כן דהא ע״כ היה צריך לקרוא ק״ש ובשלמ׳ אילו כתיב מן בקר דהמ״ל מהנץ החמה ניחא דנאמר שכבר קרא ק״ש קודם הנץ דזימניה הוא דהוי שפיר זמן קימה כדאי׳ בברכות אבל השתא דכתיב מן הבקר וכו׳ ק׳ דא״א לומר כן דמעלות השחר נכנס לדין דאימת קרי ק״ש ונראה שזוהי כוונת הש״ס דפ״ק דשבת דקאמר וכי תעלה על דעתך שמשה רבינו עליו השלום היה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשי׳ וכו׳ אלא לומר לך וכו׳ דהיינו דדייק דקאמר כל היום כולו שהוא כפל אלא רוצה לומר כל היום כולו כלומר מעלות השחר עד צה״כ תורתו מתי נעשית שהרי הוא כתב בתורתו ודברת בם וכו׳ ובשכבך ובקומך אימתי היה קורא דבשלמא מהנץ ואילך י״ל דודאי הכי הוה דיניה לישב שם לעולם מהנץ החמה עד שקיעתה שהרי כך הוא הדין של סנהדרי גדולה וכמבואר בסנהד׳ ומשה במקום ע׳ ואחד קאי ודינו כדינם אבל מעלות השחר היכי אפשר ומשני אלא לומר לך וכו׳ והשתא א״ש טפי מאי דכתב הבקר בה״א. ומ״ש רש״י כאילו עוסק וכו׳ וכאילו נעשה שותף וכו׳ אין להק׳ דהיכי דריש תרתי מינה דאי לדרשא קמא לחוד הול״ל כל היום ואי להא דמעשה בראשית לחוד הו״ל להקדים ערב לבקר דומיא דהתם אלא ש״מ תרתי:
