1אם שמוע תשמע זו קבלה וכו׳ אף על גב דבמכילתא דרשו זה הפ׳ הכל בדרך אחר לקול ה׳ אלהיך אלו עשרת הדברות וכו׳ לא נקטיה רש״י לפי שאינה קרובה לפשט המקר׳ דעשרת הדברות עדיין לא ניתנו ומשמעות הכתוב אינו מורה שהוא אמורה על העתיד לכך ביאר בדרך אחר עפ״י הפשט ומיושב מה שהרגיש הרא״ם ז״ל. וה״ט נמי שלא ביאר אם שמע תשמע על הלימוד והדר תעשה על קיום דהכי משמעותא דשמיעה וכדפי״רשי גופיה בפרש׳ בחקתי גבי ואם לא תשמעו לי ולא תעשו משום דהכא אכתי לא ניתנה ל׳ תורה ולא שייך לימוד ואפי׳ תורת דיני אותם המצות שנצטוו במרה עדיין לא נכתבה דהדר בפ׳ משפטים בפרש׳ ויכתוב משה פי״רשי כתב מצות שנצטוו במרה הילכך הוכרח לפ׳ על הקבלה שיקבלו עליהם אותן מצות והדר תעשה על העשיה ואייתר ליה והאזנת למצותיו והוכרח לפ׳ על הדקדוק כל זה עפ״י הפשט אמנם מ״מ במכילתא אמרו לק׳ בפסוק ויחנו שם על המים שהיו עוסקים בדברי תורה שניתנו להם במרה:2לא אשים וכו׳ כאילו לא הושמה וכו׳ פי׳ כמ״ש ר׳ יוחנן בסנהדרין פ׳ חלק אם תשמע לא אשים הא אם לא תשמע אשים כאילו לא הושמה כי אני וכו׳ והיינו שאם עושה תשובה מיד הקדוש ברוך הוא מרפאהו לשעה קלה וזהו כמו שארז״ל אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא אחר שחטא ועושה תשובה ומ״ש רש״י עפ״י פשוטו אל תאכל דברים שמחזירים וכו׳ כתב הרא״ם ז״ל שהיא נוסחא משובשת וצריך לומר דברים המביאים לידי חולי ע״ש ואפ׳ ליישב הנוסחא במאי דאיכא למידק בלישנא דקרא דהול״ל אשר שמתי על מצרים כדמסיים לא אשים עליך ומאי במצרים אלא ידוע דהפושעים של ישראל לקו גם הם במצרים שמתו בג׳ ימי אפילה וי״ל שזה רמז להם באמרו אשר שמתי כלומ׳ עליכם במצרים לא אשים עוד שאני מלמד אתכם הדרך לינצל:
