משכיל לדוד, שמות י״א:ד׳

1 ויאמר משה וכולי בעמדו וכולי כלומ׳ דק״ל והרי לא מצינו שא״ל הקדוש ברוך הוא התראה זו לכך קאמר בעמדו לפני פרעה נאמרה לו בשביל כבוד משה שלא ימצא בדאי כמ״ש לא אוסיף עוד כו׳ כדאי׳ במדרש והוא האמור למעלה ויאמר ה׳ אל משה עוד נגע א׳ אביא על פרעה וכולי אלא שקיצר בו הכתוב ולא עשה ככל שאר המקומות שהאריך בכל ענין הדיבור של הקדוש ברוך הוא למשה ואחר כך בדבור משה לפרעה קיצר ובזה עשה איפכא לפי שהמקום לא היה ראוי לחול הנבואה בו אם לא לכבוד משה לכך קיצר בספורו. ואין נר׳ מ״ש הרא״ם ז״ל שהפ׳ דלעיל עוד נגע וכו׳ לא נאמרה לו לפני פרעה שהיא מה שנאמרה בפרשת שמות ושאלה אשה וכו׳ ונכתבה פה פעם שנית בעבור שעתה הגיעה השעה שייעדה לו מאז ע״כ דהא בהדיא כתיב ויאמר ה׳ אל משה עוד נגע אחד אביא וכולי ועל כרחין ל׳ זה א״א לומר אלא דוקא אחר מכת החושך. ותו דבר מן דין א״א לומר דהיא מה שנאמרה בפר׳ שמות ושאלה אשה וכולי שהרי כבר הוכחנו לעיל דהפרש גדול יש ממה שנאמר כאן למה שנאמר בפרש׳ שמות אלא נר׳ כדאמרן. אחר זמן זכיתי שבא לידי פי׳ הרש״בם ז״ל ושם מצאתי להדיא כדברי וז״ל ויאמר ה׳ אל משה בעמדו לפני פרעה עוד נגע וכו׳ ואחר כך השיב משה לפרעה כה אמר ה׳ כחצות וכולי:

2 כחצות וכו׳ שמא יטעו וכו׳ ומ״מ אין כאן שינוי מדברי הקדוש ברוך הוא דהרי מלת כחצות איכא לפרשה נמי כהחלק ואינה כ״ף השיעור אלא כמו כאשר וכדפי״רשי לפי הפשט וכשנפרש כן הוי ממש כאילו אומר בחצות כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא שהנביא אינו מחוייב לשמור המלות אלא הענין ולא צרכינן למה שנתחבטו המפרשים ז״ל דאטו כדי שלא יאמרו משה בדאי שינה מדברי הקדוש ברוך הוא ע״ש דלפי האמור אין כאן שינוי כלל ולזה כיון משה אדוננו לומר מלתא דמשתמעא לתרי אנפי שאם יטעו אצטגניני פרעה ובאותו זמן קודם שיגיע לחצות יהיו סבורין שכבר הגיע ובראותם שלא באה המכה יאמרו משה בדאי הוא ישיבם כאולתם אף אני לא אמרתי כחצי בדיוק אלא כחצות כלומר סמוך לו ואם לא יטעו אצטגניניו ויראו שבאה המכה ברגע עצמו של חצי הלילה בהא נמי לא יוכלו לומר משה בדאי הוא שאמר כחצות דהיינו סמוך לחצות ולא בחצות ממש והמכה באה בחצות ממש שהרי אף הוא ישיב אמרים לא הבינותם כוונתי שרצוני באמרי כחצות היינו כהחלק ולעולם באותו רגע ממש של חצות וזה מוכרח דאל״כ הדר׳ קושיא דמה הועיל מר״עה בתקנתו לומר כחצות משום שמא יטעו. והא איכא למיחש נמי שמא לא יטעו ויאמרו בדאי הוא כדלעיל. א״ו שבזה לא יתפס שיש לו תשובה נכונה לומר שלא היתה כך כוונתו וכדאמרן. ועפ״י דרכנו מיושב ג״כ מה ראו רז״ל לפ׳ כאן מלת כחצות שהוא שם דבר בענין דתיקשי אמאי קאמר בכ״ף עד שהוכרחו ליישב שמא יטעו ואמאי לא פירשו דכחצות מקור הוא ותו לא קשה ולפי האמור ניחא דדייקי מדלא אמר לשון חצי כדכתיב במעשה ויהי בחצי הלילה אלא חצות ש״מ דאמר מלתא דמשתמעא לתרי אנפי מן הטעם האמור: