1כאשר וכו׳ אף כי אשלח וכו׳ פי׳ דק״ל דהול״ל כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ואת מקניכם שהרי כך שאל משה ומתרץ דה״ק אפי׳ אם אתרצה לשלח גם הצאן ולא הגברים לחוד מ״מ הטף לא אשלח ואין נראה מה שרצה לפ׳ הרא״ם ז״ל דר״ל וכ״ש שלא אשלח גם את הצאן דא״כ היכי א״ל אחר כך כי אתה אתם מבקשים ופיר״שי נלכה נזבחה וכו׳ ואין דרך הטף לזבוח ומה יזבחו אם לא היה משלח הצאן והבקר. ומה שהכריח הרב ממ״ש אחר כך במכת חשך רק צאנכם ובקרכם יצג דמשמע דטפי היה קשה לפרעה הליכת הצאן מהליכת הטף איני רואה לע״ד הכרח מזה שכל תכלית פרעה היה שיניחו שם משכון כדי שיחזרו אחר הג׳ ימים ולכך בתחלה היה רוצה שיניחו טפם למשכון וכשראה שלא נתרצו בזה הפך וא׳ שיניחו המקנה לבד למשכון ואז לא א״ל זבחו אלא עבדו ור״ל עבודה שבלב דהיינו תפלה. א״נ ה״ק לכו עבדו בקצ׳ הבהמות כדי צורך העבודה רק צאנכם וכו׳ כלו׳ כל השאר יוצג והילכך השיבו משה לא תשאר פרסה:2ראו וכו׳ כתרגומו פי׳ אתם סבורין לעשות לי רעה זו לברוח מתחת רשותנו מלעבדנו ומש״ה אתם שואלים לילך גם הטף ודבר זה היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו כלל וכמ״ש בש״ר. והמדרש שהביא רש״י כוכב א׳ ששמו רעה וכו׳ יהיה המשך הכתוב עפ״י המדרש ע״ז הדרך יותר טוב לכם שלא תצאו כלכם לפי שאני רואה אותו כוכב המורה דם והריגה ואם תלכו כלכם יהיה לכם כלייה ולכך טוב שישארו קצת כאן ויהיו לפליטה ואמנם ק׳ על המד׳ הזה במ״ש שהפך את הדם לדם מילה שהרי הכוכב היה מורה דם במדבר והמילה אחר שנכנסו לארץ היתה בגלגל וא״כ במה נהפך המזל במדבר ולפי מ״ש בפרקי ר״א ומייתו לה התו׳ בפ׳ הערל דף נ״ד ניחא דאיתא התם דודאי מלו במדב׳ אלא שלא פרעו ופשטא דקרא דכתיב ביהושע ושוב מול את בני ישראל שנית הכי משמע וקצת נראה כן גם מסוגיא דהתם בהערל ע״ש וי״ל שגם במדבר יהושע היה המוהל והיינו דקאמרי שמל יהושע אותם ולפ״ז יהיה פי׳ הכתוב היום גלותי את חרפת מצרים כלו׳ שעד אותו היום היתה מילה כבושה ואותו היום נתגלתה ע״י הפריעה וקרי לה קרא למילה חרפת מצרים שע״י היתה חרפה למצרים שלא נתקיימה ההריגה שראו באצטגנינותם:
