משכיל לדוד, דברים א׳:א׳

1 פירש״י ז״ל אלה הדברים לפי שהן וכו׳ נראה דק״ל לרש״י אמאי כתיב אלה דמשמע דפוסל את הראשונים והלא כל התורה כולה למדנו מפי משה והו״לל ואלה. ולכך מתרץ שפיר דאלה הדברים דהכא לא קאי על משנה התורה דההוא הוי מוסיף ודאי על הראשונים שהכל ענין א׳ אלא קאי על התוכחות. ונ״ל שזה מ״ש בספרי אלה הדברים וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד והלא הוא כתב כל התורה כלה וכו׳ אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. והשתא י״ל עוד דמש״ה כתיב אלה דפוסל את הראשון דמעיקרא שא״ל שמעו נא המורים ונענש בשביל זה לכך כאן לא עשה כן אלא הוכיחן ברמז מפני כבודן והיינו אלה כלומר אלה התוכחות טובות נינהו דל״ד לתוכחה הראשונה. אך ק׳ אעיקרא דמלתא דהיכי קאמר שלא הוכיחן בפירוש אלא ברמז והלא בתר הכי מצינו שהוכיחן בפירוש על העבירות בכמה מקומות. והרא״ם ז״ל נרא׳ שהרגיש בזה ורצה ליישב באמרו דדוקא הכא שמנה כל המקומות שהוא בושת גדול ולכן לא הוכיחן בפירוש אבל אילו היה מוכיחן על הכעסה אחת שלא היתה כ״כ בושה כי אין צדיק בארץ וכו׳ היה מזכיר בפי׳ כמו שהזכיר תוכחת המרגלים ותקרבון אלי וכו׳ עכ״ל. ולי הדיוט אין זה מספיק שהרי כל העבירות נמי הזכירם בפירוש זה אחר זה באמצעות דברי הספר שהרי גם מעשה העגל הוזכר בפי׳ בפ׳ עקב. ועוד כתיב שם זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה׳ אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת וכו׳ ממרים הייתם את ה׳ הרי כאן מפורש מה שעשו במדבר. וגם חטא של שטים הוא מפורש עיניכם הרואות אשר עשה ה׳ בבעל פעור וכו׳. וגם מה שתפלו על המן מבואר בקרא שם למען ענותך לנסותך וכו׳ ויאכילך את המן וכו׳. וגם דחצרות אף לפי׳ מחלוקת קרח הרי הוא מפורש שם ואשר עשה לדתן ולאבירם וכו׳. ועוד כתיב ממרים הייתם את ה׳ מיום דעתי אתכם שזה כולל הכל היש בושה גדולה מזו ועוד הוקשה לו להרא״ם ז״ל שאם פי׳ אלה הדברים הוא על התוכחות היאך כתיב אחר זה ככל אשר צוה ה׳ אותו אליהם. והלא התוכחות לא היו אלא מפי עצמו ונדחק בזה טובא ע״ע. ולדידי ניחא עם מה שמצאתי באלה הדברים רבא א״ר סימון כיון שא״ל הקב״ה למשה שישנה התורה לא היה מבקש להוכיחן למה״ד לתלמיד שהיה מהלך עם רבו ראה גחלת סבר שהיא אבן טובה נטלה ונכוה לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה סבור שהיא גחלת והיה מתיירא ליגע בה א״ל רבו טול אותה אבן טובה היא. כך אמר משה בשביל שאמרתי להם שמעו נא המורים נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן א״ל הקב״ה משה אל תתיירא ע״כ. ומעתה לא הא ולא הא קשיא דאה״נ שמתחלה לא היה בדעתו של משה אלא להוכיחן ברמז מפני כבודן שהיה מתיירא בשביל מה שאירע לו עד שציוהו הקב״ה ואז חזר והוכיחן בפירוש והיינו דכתיב בתר הכי דבר משה וכו׳ ככל אשר צוה ה׳ אותו אליהם וק״ל:

2 מול סוף וכו׳ על מה וכו׳ וכן בנסעם וכו׳ וא״ת מנ״ל למדרש תרתי מהכא. וי״ל דמש״ה הטיל הכתוב בערבה באמצע אע״ג דמול סוף קדים טובא בזמן והוא החטא הראשון והו״ל להקדימו אלא מש״ה הקדים תחלה במדבר בערבה דהיינו במדבר ר״ל בתחלת בואם למדבר ובערבה הוא האחרון אחר צאתם מן המדבר שנכנסו בערבות מואב וכתב בתר הכי מול סוף לאקושיה למול סוף אכולהו תרתי דמדבר דהיינו ביאה ויציאה ה״נ ר״ל בבואם לים ובנסעם מן הים:

3 בין פארן וכו׳ א״ר יוחנן וכו׳. ועל מה שעשו וכו׳ ק׳ אמאי היפך רש״י דפי׳ תחלה תופל ולבן ואח״כ מדבר פארן. ונראה שכוונתו ז״ל למידק מ״ש דבהני כתיב בין דהול״ל בפארן ובתופל וכו׳ כדכתיב במדבר וכו׳ לכך צ״ל דכונת הכתוב שצריך לפרש על דרך כרוך ותני כלומר דמה שתפלו על המן ב׳ פעמים בין בשנה הראשונה ובין באחרונה היה במדבר פארן או סמוך לו דבראשונה בהדיא כתיב בפרשת בהעלותך וישכון הענן במדבר פארן ושם תפלו על המן כדכתיב זכרנו את הדגה וכו׳ בלתי אל המן עינינו וכן באחרונה שאמרו ונפשנו קצה וכו׳ גם הוא היה באותו הדרך כדכתיב בפ׳ חקת וישמע הכנעני וכו׳ כי בא ישראל דרך האתרים ע״ש והיינו דאנקלוס תרגם בפארן אתפלו על מנא אלא דלא ניחא ליה לרש״י לומר דלהא בלחוד הוא דאתא דא״כ לא הול״ל ובין תופל לכך צ״ל ג״כ דבפארן נכלל ג״כ חטא המרגלים וה״ק קרא בין מעשה המפורסם דפארן דהיינו המרגלים ובין מה שתפלו על המן הכל היה במדבר פארן ומה שמכריח לומר פי׳ זה היינו משום דחזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן וכאן משה לא מנה אלא המקומות שהכעיסו לכך מוכרח לפ׳ דפארן אתרווייהו קאי. ומ״מ מ״ש רש״י בשם ר׳ יוחנן נעלם ממני איה מקום תחנותו שלא מצאתי כן בגמרא ולא בספרי ולא במדרש רבא ולא בילקוט:

4 וחצרות במחלוקתו של קרח עמ״ש בפ׳ קרח בס״ד. ומ״ש רש״י ד״א היינו דלפי׳ ראשון ק׳ דהא לא שייך לאמרה בתוכחות שקרח ועדתו לבד היו החוטאים. ולפי׳ שני נמי ק׳ דא״כ מאחר שחצרות קאי על המרגלים א״כ הוא נקשר עם פארן ואמאי הפסיק ביניהם בתופל ולבן דהפי׳ האחר שפי׳ הרא״ם שהדיבור שנדברו במקום הוא בתאות הבשר והוכיחם איך לא לקחו מוסר ממרים ע״ש. אחר המחילה מקדושתו כי רבה היא לא יתכן כלל שהרי תאות הבשר קודם מעשה מרים הוה כנר׳ בהדיא מהכתובים בפ׳ בהעלותך וה״נ מוכח מדברי רז״ל שע״י מ״ש הקב״ה אספה לי ע׳ איש בשביל תרעומת הבשר עי״ז אירע מעשה מרים ע״י שאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו כדאי׳ במדרש ואיך שייך להוכיחם שהיה להם ללמוד ממרים דאכתי לא הוה א״ו דאדבור דמרגלים קאי וכדאמרן: