1שמור וכו׳ ואם שניתה אפשר וכו׳. דריש הכי דאל״כ הו״ל למכתב תרווייהו בחדא מחתא או שניהם בלשון צווי שמור ושמע או שניהם בלשון עתיד תשמור ושמעת א״ו ה״ק אני מצוה אותך שמור דבהכי ממילא תשמע הא כל שאינו וכו׳:2הטוב בעיני שמים והישר וכו׳. דבשלמא בפרשת ואתחנן דכתיב ועשית הישר והטוב וכו׳ י״ל כמו שפירש״י התם דכולה חדא מלתא דר״ל פשרה דה״ק הישר שהוא קו הדין תעמידנו על הטוב דהיינו ביצוע שאף על פי שאינו יושר הדין מ״מ דבר טוב הוא שמתרבה השלום על ידו אבל הכא דכתיב להיפך הטוב והישר היכי נימא שהטוב תעמידנו על היושר אדרבא איפכא מיבעי ליה לכך מוכרח לפ׳ דתרתי נינהו. והנה פירש״י דהכא היא דעת רבי ישמעאל בספרי אבל ר״ע דריש כלפי לייא הטוב בעיני אדם והישר בעיני שמים. ונר׳ לומר דקמיפלגי בב׳ דברים חדא בפלוגתא דאידך תנאי דריש סנהדרין דאיכא מ״ד אסור לבצוע ואיכא מ״ד מצוה לבצוע ר״י סבר כמ״ד אסור אלא יקוב הדין את ההר ומש״ה דריש ישר בעיני אדם דהיינו בענין הדין שבין אדם לחבירו בעינן להיות ישר ור״ע סבר כמ״ד מצוה ולכך דריש הטוב בעיני אדם דבדיני אדם בעי׳ טוב דהיינו פשרה ובענין פלוגתייהו דבעיני שמים מצינו למימר דאזדו לטעמייהו דפליגי תנאי בברכות דר׳ ישמעאל סבר דאף על גב דכתיב לא ימוש ספר התורה וכו׳ לא דרשינן דברים ככתבן אלא נהוג בהן מנהג דרך ארץ ורשב״י דריש דברים ככתבן. וה״נ ר״י לשיטתיה קאמר הטוב בעיני שמים דבדברים שבין אדם למקום בעינן טוב כלומר כעין ביצוע ופשרה דאף על גב שאינו יושר דהא לא מקיים קרא כדכתיב הכי עדיף כדי שתקיים בידו. ור״ע סבר דברים ככתבן כאותה סברא דאית ליה לר״ש וממאן גמרה לאו מר״ע רביה והילכך דריש הישר בעיני שמים. ורבינו נסיב לה אליבא דר״י חדא דהכא מוכח טפי פשטיה דקרא דמסתמא מקדים שמים לאדם. ועוד מדאיתא התם הרבה עשו כר״ש ולא עלתה בידם כר״י ועלתה בידם:
