1רק הדם וכו׳ אף על פי שאמרתי וכו׳. הקו׳ מבוארת דהיאך היה עולה זה על הדעת והא בהדיא כתיב בפרש׳ אחרי מות אשר יאכל כל דם דמשמע בין דחולין בין דמוקדשין וא״כ אמאי הוצרך למכתב הכא רק הדם לא תאכלו וכבר הרגיש בזה הרא״ם ע״ש ולעד״נ דה״ט דאצטריך למהדר ולמכתביה הכא לפי שלמדנו בא׳ מי״ג מדות דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב וה״נ אלו פסולי המוקדשין שנפדו היו בכלל חולין אחר פדיונם ויצאו מן הכלל ליפטר מהמתנות אין אתה יכול וכו׳ ואי לאו דהדר וכתב רחמנא איסור בדמן ה״א דדמן שרי:2תשפכנו וכו׳ שא״צ כיסוי. הק׳ הרא״ם ז״ל דל״ל קרא והלא אין הכיסוי נוהג אלא בחיה ועוף כדכתיב וכו׳ ושמא סד״א הואיל ואתקש לצבי ואיל לבעי כיסוי כוותיהו קמ״ל עכ״ל ואחרי בקשת המחילה מרוממות רבנותו אשתמיטתיה ש״ס ערוך בפ׳ כיסוי הדם דפ״ד א״ל יעקב מינאה לרבא קי״ל חיה בכלל בהמה לסימנין אימא נמי בהמה בכלל חיה לכיסוי אמר ליה עליך אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כיסוי אף האי נמי לא בעי כיסוי ע״כ הרי בהדיא דלאו בפסולי המוקדשין בלבד אצטריך הלימוד אלא על כל בהמות דעלמא. ומ״מ צריכים לדברי הרב לאסבורי טעמא מ״ש דנטר קרא למכתביה הכא בפה״מ ולפי האמור ניחא דהכא הוה ס״ד טפי למחייבינהו דמלבד מה שנוכל לומר בהמה בכלל חיה איכא נמי טעמא אחרינא בהאי משום דאתקש לצבי ואיל וכיון דגלי קרא בהני דפטירי כ״ש שאר בהמות דחולין. ובענין מ״ש רבינו דבר אחר ראיתי בש״ח שכתב דלפי׳ קמא לא לכתוב כמים אלא על הארץ תשפכנו ותו לא. וגם זה דלא כהסוגיא דלעיל דאדרבא עיקר הלימוד מבמים ואי לאו כמים ליכא למשמע מידי. ומהתימא שהוא עצמו הביא שם ל׳ הסוגיא הנז׳ ולעד״נ דאילו לפי׳ קמא נמצא שהדמיון למים אינו בשפיכה עצמה רק אחר השפיכה שא״צ כיסוי ואם כן לא לכתוב תשפכנו כלל אלא לכתוב על הארץ יהיה כמים. ולר״א נמי נמצא דשפיכה דקרא קאי לומר שאם נשפך על הזרעים הרי הוא כמים דמכשירן וא״כ לא לכתוב על הארץ כלל אלא תשפכנו כמים דהך שפיכה לאו על הארץ היא אלא על הזרעים ובתלוש דוקא דבמחובר אין מקבלין הכשר לכך מייתי תרווייהו. ודע דלהך פי׳ תניין נמי ניחא הא דכתביה הכא בפה״מ משום דדם קדשים אינו מכשיר קמ״ל דהני פה״מ הו״ל כחולין ומכשרי והיינו דדרשי׳ בש״ס בפ׳ השוחט מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ וגו׳ דם הנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים אינו מכשיר:
