30הלא המה נתן וכו׳. לכאורה דיבור זה אין לו שחר שהרי עיננו הרואות שבא הפסוק ליתן בהן סימן ומה הוסיף רש״י. ונראה כוונתו לפי שמצינו בברייתא דספרי דפליגי תנאי ומייתי לה ש״ס דסוטה פ׳ אלו נאמרין דף ל״ג דר״י מפרש לקרא הכי שבא ליתן להם סימנין כדי שיכירו ההרים כשיכנסו לארץ ור״א פליג וסבר דא״א לומר כן דלפי הנראה מהסימנים האמורים במקרא אין אלו הר גריזים ועיבל ורוצה לפ׳ דלא בא הכתוב אלא להראות להן דרך אחר שיעברו את הירדן היאך ילכו לפי שהיה גלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק. דרך בדרך ילכו וכו׳ ע״ש ובא רש״י ז״ל להכריע בפירושו כר״י שבא הכתוב ליתן סימן בהרים שזהו הקרוב לפשוטו של מקרא דכתיב הלא המה כלומר ההרים הנזכ׳ לעיל:31אחרי וכו׳ וזהו לשון וכו׳. דיוקו של רש״י שאם באנו לפר׳ כמשמעותן של דברים אחרי הדרך של מבוא השמש אין לזה הבנה שהרי אחר שיעברו את הירדן הרי הם בדרך מבוא השמש ממש כלומר לצד מערב שהרי עכשיו היו מעבר הירדן מזרחה וא״כ היכי קאמר אחר מבוא השמש ולכך מפרש דאה״נ שאין זה כוונת הכתוב אלא אחרי דבוק עם מ״ש תחלה בעבר הירדן ושוב הביא ראיה מהטעם:32מול הגלגל רחוק וכו׳. דאל״כ אמאי כתיב מול היכי דמי אם הם קודם הגלגל הול״ל לפני הגלגל ואם בתריה לימא אחרי הגלגל או אחר הגלגל ואם הוא מן הצד לכתוב אצל וכדכתיב בתר הכי אצל אלוני מורה לכך הוצרך לפ׳ רחוק. ואין נראה מ״ש בדבק טוב דאל״כ כיון שנתן סי׳ מול הגלגל למה לי תו אצל אלוני מורה ולכך פירש מול רחוק ולכן הוצרך עוד לסימן מובהק אצל אלוני מורה ע״ש דס״ס אי מהא תיקשי איפכא לימא אצל אלוני מורה דהוי סימן מובהק ותו לא. ומ״מ ק׳ שפירושו זה הוא ממש נגד הש״ס והברייתא הנ״ל דבהדיא אתמר אליביה דר״י מול הגלגל סמוך לגלגל וצ״ע:
