מרפא לנפש, שער ראשון - שער ייחוד, הקדמה ט״ו

מהדורה: חובת הלבבות, ורשה 1875

« מרפא לנפש Introduction of the Author מרפא לנפש First Treatise on Unity 1 »

15 ספר חסידים פתח ↗

המדבר ואינו חושש כי אם דבריו ואינו חושב בבוחן כליות היודע דבריו ושבתו וקומו וכל צעדיו יספור וכל דבריו לנכח השכינה והגבורה שנאמר ירמיה כג כד היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' האדם ההוא אינו בדרך טובה כי משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד ולשוותו נגד פניו שנאמר תהלים טז ח שויתי ה' לנגדי תמיד וכל זמן שאדם יושב ודומם באיזה מקום שיהיה ומפנה לבו מכל מחשבות לדברי הבאי אז יחשוב בבוראו ובקדושתו ובנפלאותיו וטובותיו אשר עושה בכל יום עמנו אבל בזמן שאדם הנבזה מחשב לדברים בטלים או לשמוע דברי הבאי אפי' אין בדעתו לדבר כלל מיד הוא פונה את לבו לבטלה מופסדת מכל וכל המחשבה הטובה אשר הוא לחשוב בקדושתו של בוראו וביראתו הטהורה ולהיות במעלה הטהורה והטובה לעבוד את ה' מאהבה ולהיות חפץ במצותיו וזו היא העבודה הגדולה המשתמשים בה מלאכי שרת וכל צבא השמים שמספרים בקדושתו שנא' קדוש קדוש קדוש ועל כן יש ליזהר שלא להרבות בדברם בטלים פן ישכח את הצור אשר הוא תמיד לנגד פניו כפקח אשר לפני העור הוא בהוויתו ובכחו ובכל מקום והעור הוא העור שאינו רואה רק במחשבתו של הבאי ואינו זוכר את הצור ומתרחק מעמוד של אמת ומהיות ירא מפניו כי אינו מצוי בלבו מחמת קושית הלב שהוא עז וקשה ורחוק מאלהי ואינו מוצא במחשבתו רק דברי הבאי ולפיכך אינו מוצא במחשבתו האלהות רק בקושי ובחזקה כמו שלא יוכל העור להבין ולהאמין האדם אשר לפניו אם לא ימשמש בו או ישמע קולו כך לא יוכל האיש ללמוד ולקשור בלבו תמיד האלהים אם לא על פי עזיבת העון כי העונות מבדילות ומשכחות היראה ומשנים את הפנים וכן הוא אומר כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם:

1 שויתי ד' לנגדי תמיד כי זאת היא תכלית כל המדרגות במעלות הצדיקים והחסידים שלא יפנה לבבו מזכור האלהים תמיד כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כו' כמו שהביא הרמ"א בש"ע א"ח והם דברי המורה וע"ש שהאריך וע"ע לקמן וכ"כ בספר חסידים סי' ל"ה:

15 חובות הלבבות פתח ↗

וְאַחַר כֵּן אָמַר בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ שֶׁאֵין נִמְנָע מִן הַלֵּב וּמִן הַלָּשׁוֹן מָה שֶׁהֵם חַיָּבִין בּוֹ כְּמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לְנִמְנָע מִשְּׁאָר הָאֵבָרִים כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ מֵחִיּוּב מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת תָּדִיר בִּפְתִיחַת הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְכָל זֶה לְהַזְהִיר עַל מָה שֶׁהִקְדִּים בְּמַאֲמַר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ שֶׁתִּהְיֶה רְגִילוּת לְשׁוֹנוֹ בָּהֶם תָּמִיד מְבִיאָה לִידֵי זִכְרוֹן הַלֵּב וְלֹא יִפְנֶה לְבָבוֹ מִזְּכֹר הָאֱלֹהִים תָּמִיד. וְזֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע״ה תהלים טז שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד וְאָמַר הַכָּתוּב דברים ל כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. וְאַחַר כֵּן נֶעְתַּק מֵחוֹבוֹת הָאֵבָרִים אֶל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה בִּלְבַד, וְשָׂמָהוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, בְּאָמְרוֹ: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ", וְהֵם תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְהַמְּזוּזָה. וְכֻלָּם גּוֹרְמִים לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא וּלְאָהֳבוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וְלִכְסֹף לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּחֻקֵּי זִכָּרוֹן אַהֲבַת הָאוֹהֲבִים שיר השירים ח, ו: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" וְגוֹמֵר. וְאָמַר ישעיהו מט, טז: "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ". וְאָמַר חגי ב, כג: "אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל... וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם". וְאָמַר שיר השירים א, יג: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין". וְשָׂם אוֹתָם שְׁלֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים וְקַיָּמִים יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר אָמַר הֶחָכָם קהלת ד, יב: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". וְהַפֶּרֶק הַזֶּה כּוֹלֵל עֲשָׂרָה עִנְיָנִים חֲמִשָּׁה מֵהֶם רוּחָנִיִּים וַחֲמִשָּׁה מֵהֶם גַּשְׁמִיִּים. וְהָרוּחָנִיִּים תְּחִלָּתָם שֶׁהַבּוֹרֵא נִמְצָא וְהַב׳ שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ וְהַג׳ שֶׁהוּא אֶחָד וְהָד׳ שֶׁנֹּאהֲבֵהוּ וְהַחֲמִישִׁי שֶׁנֹּאהַב אוֹתוֹ שֶׁנַּעַבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם.

« מרפא לנפש Introduction of the Author מרפא לנפש First Treatise on Unity 1 »