מלבי"ם על שיר השירים, הקדמה כ״ה

1 השיר החמישי מתחיל אנה הלך דודך. ו' א' ומסיים מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. ח' ז', בו ספר כי בא הדוד אל כלתו. והיא דבקה נפשה אחריו. ותצא עמו אל המדבר ביד רמה. ולא יכלו בנות ירושלים והמלך שלמה עצמו לעצור בעדם, כי עזה כמות אהבה. והיא אמרה להבנות ח' ד' מה תעירו ומה תעוררו את האהבה. ר"ל לא תוכלו עוד להשבית את האהבה. וצייר בזה העת שבא הדוד העליון לאסוף נפש שלמה אל צרור החיים. שאז הפריד המות בינה ובין הגויה, ותשב אל אלהיה, לא יחרידוה עוד כחות הגשם כי בצל שדי תתלונן. ובחלק הזה באו ענינים נפלאים מענין הנפש בעת הגויעה ואחר המות כמ"ש בפנים אי"ה: