1"הנצל כצבי מיד - הצבי הנצוד הוא ניצול בכח גופו וקרניו;2וכציפור מיד יקוש - שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, יינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש.3כן תינצל: או בכח גופך, או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד מי שערבת לו.4וכל זה משל, והמליצה - על הערבוּת שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצותיו, כמו שאמרו: הכל נתון בערבון, או על הערבות לשמור נשמתו בטהרה; ואחר-כך יתקע כפיו לזר, והוא היצר הרע, או החומר המתאווה שנמשך אחריו לעשות הפך הערבות. ועל-ידי-כך נוקשת באמרי פיך, ומבואר בכל הספר שהפה מרמז על החכמה, והוא נוקש באמרי פיו תחילה לעשות כפי חקי החכמה, ואחר-כך נלכד לעשות הפך מחוקיה.5והעצה הוא, אחר שבאת בכף ריעך, שהבטיח ונשבע לה' לשמור מצותיו והתחייב לנפשו לשמור אותה ממצודות היצר הרע, צריך להכניע את חמרו, שעל-זה אמר: לך התרפס, וצריך להרהיב ולהגדיל את ריעו, שהוא הקב"ה או הנשמה, וצריך לבל יתן שינה לעיניו ולעבוד את ה' בתמידות ולהנצל מן היצר הרע; כצבי מיד - שיהיה רץ כצבי לעשות רצון קונו, ונגד מה שהיצר הרע תפסו בידו ישמיט את עצמו בכחו לתורה ולתעודה; ואם משכו ברשתו בפתויו, צריך להנצל כצפור מפח יקוש - על-ידי שיניח נוצותיו, שהם מלבושיו החיצונים, שיחלק קניניו המדומים לעניים, ושערותיו יגלח לשמים כמעשה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק, וגופו יענה ביסורים:
