מלבי"ם על יהושע כ״ד:ד׳

« מלבי"ם על יהושע כ״ד:ג׳ מלבי"ם על יהושע כ״ד:ה׳ »

4 וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָֽאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃

פירוש מלבי"ם על יהושע כ״ד:ד׳

4 ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. ובזה שאב עשו כל הזוהמא. ולכן ואתן לעשו את הר שעיר, המיוחס לחלקו:

5 ויעקב ובניו. שהם היו מוכנים מעתה אל הענין הגדול, רק שהיה צריך צירוף בענין השלישי הנ"ל והוא שיהיו ראוים לזה ע"י הכנתם נגד מ"ש ויעבדו אלהים אחרים, הם ירדו מצרים, שהיא היתה כור הברזל לזכך חומרם ע"י קושי השעבוד, ובזה הוכנו שיהיו עם ה' שמעתה לא תשרה השכינה על יחידים רק על המונים רבים, ולא לפרקים רק בתמידות:

« מלבי"ם על יהושע כ״ד:ג׳ מלבי"ם על יהושע כ״ד:ה׳ »