מלבי"ם על איוב כ״ט

1 מי יתנני כירחי קדם, בעת שהיה מוצלח ואלהים שמר אותו מרע:

2 בהלו, ספר כל פרטי הצלחותיו,

3 • א ההצלחה הנפשיית, וממשיל זה כנר אלוה שהיה מאיר על ראשו להשפיע עליו חכמה ודעת, עד שלאור הזה היה יכול לילך גם בחשך, כי אינו אור הפועל על החוש רק המאיר בנפשו, נר אלהים החופש חדרי בטן:

4 כאשר,

5 • ב הצלחת הגוף מהבריאות, כאשר הייתי בימי חרפי, שהוא בימי הנערות, בסוד אלוה עלי אהלי, שכחותיו הטבעיים והחיונית שהם מונהגים מסוד ה' ועצתו והשפעתו וחברת כחות אלהים, היו פועלים בכח באהל גופו עד שהיה בריא אולם:

6 בעוד,

7 • ג הצלחת הבנים, בעוד שהיה שדי עמדי ונערי שהם בני היו סביבותי:

8 ברחוץ,

9 • ד הצלחת הקנינים בעת שרחצתי את מהלכי בחמאה עד שהיה הדרך חלק לעבור בו, וגם צור יצוק עמדי פלגי שמן, מן הצור החזק כשהיה עמדי, יצקו ממנו פלגי שמן, ר"ל שגם דברים הבלתי מוכנים להרויח ולהתעשר מהם כמו שהצור אינו מוכן שיצא ממנו משקה, בכל זה נהפכו עמדי להצלחה ולפלגי שמן ועושר רב:

10 בצאתי,

11 • ה הכבוד שהיה לי בעת שיצאתי לשער ששם מושב הזקנים ומקום המשפט ואכין מושבי ברחוב בין האנשים, אז.

12 ראוני נערים ונחבאו מיראת כבודי, והישישים שדרך לקום מפניהם היה בהפך שהם קמו מפני, ולא שקמו לפי שעה, רק עמדו נשארו עומדים:

13 שרים שדרכם לדבר ולצוות ולפקד, הם עצרו במלים נגדי, שאני הייתי הפוקד במקומם:

14 קול הנגידים שדרכם להתפאר בעשרם ובמעלתם, נחבאו בקולם מפני:

15 כי אזן ששמעה שמעי ותאשרני, חשבה אותי למאושר באושר הנפשי, ולא לבד השומע מרחוק שלפעמים יגזם השומע יותר ממה שהוא באמת. כי גם עין אשר ראתה תעידני, העידה שאמת הדבר אשר שמעו, כמ"ש ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני מלכים א י׳:ז׳ ור"ל שהייתי מוצלח וגם ראוי אל ההצלחה מצד מעשי, שזה עיקר ההצלחה אם ראוי אליה:

16 כי, הנה הזקנים מוכנים לעצה ולעשות משפט, והשרים ליסר עושי עול, והנגידים לעשות צדקה וחסד, מבאר כי לו היה היתרון על כולם בכל אלה, אני אמלט את העני ואת היתום המשוע, דהיינו הצועק לישועה ואין עוזר לו אמלטהו אנכי:

17 ברכת האובד מן העולם ברכתו תבא אלי, כי אני ארנין לב אלמנתו לתת לאשתו ויתומיו הנעזבים טרף חקם:

18 צדק, את הצדק לבשתי כלבוש, והמשפט היה לי כמעיל וצניף. והנה הצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, שזה היה מיוחד לו לבדו, וע"כ ממשילו ללבוש שהוא הבגד התחתון, והמשפט הוא מה שיעשה כפי שורת הדין, וזה היה ענין כולל במעיל וצניף שלובשים אותם מלמעלה,

19 עינים הייתי לעור ורגלים הייתי לפסח, ומוסיף שלא הייתי עושה כמי שמרכיב חגר על גבי סומא שישמשו זא"ז, רק רגלים לפסח הייתי אני לבדי, דהיינו שנתן מעות לכ"א בפ"ע, והמליצה שהיה נותן עצות למי שהוא עור בדבר:

20 אב אנכי לאביונים, שאין להם מאומה, וריב של איש אשר לא ידעתיו אחקרהו לראות אם הוא צדיק בריבו, ואז.

21 ואשברה מתלעות עול שבם יאכל את הטרף, והטרף הנמצא בין שיניו אשליכהו משניו ואחזרהו לבעלים, והטרף שכבר אכל אשבר מתלעותיו, ר"ל אעניש אותו על השוד והעושק:

22 ואומר, עפ"ז אמרתי שהצלחתי תמשך לעולם, בין הצלחת ביתו וקניניו שחשבתי שקני תתקיים כל ימי חיי עד שאגוע עם קני, ושחיי יהיו ארוכים כחיי העוף ששמו חול, כי ראיתי שאין שום סבה שישקע שמש הצלחתי, כי

23 שרשי פתוח אלי מים, אשר לא ייבש ליחותו, ר"ל בריאת גופו היה חזק מאד, וטל ילין בקצירי וענפי מלמעלה, ר"ל שלום בניו וב"ב וקניניו:

24 כבודי חדש עמדי, ר"ל שכבודי היה מתחדש תמיד, שתחת שתחלה היו מכבדים אותי מפני היראה, היה אח"כ מצד האהבה ומצד שראו שאני ראוי לכבוד. עד שכבודי לא היה רק כבוד הסכמיי ע"י העם המכבדים אותי, רק שהיה עמדי, מצד עצמי ומעלתי, עד שקשתי אשר היה בידי תחליף, שלא הוצרכתי עוד לקשת מלחמה, כי כולם שמעו לקולי מצד האהבה ומצד מעלתי:

25 לי, ובאר הסימנים שבם יוכר שלא היה הכנעתם לפניו מפני היראה, רק מפני האהבה ורוממות מעלתו, וזה מצד ארבעה סימנים,

26 • א שהנכנע מפני היראה לא ישתדל שהשר יצוהו ויפקידהו, רק שומע לפקודתו מפני ההכרח לבד, אבל הם לי שמעו ויחלו שהיו מקוים לשמוע דברי, וידמו למו עצתי שהיו באים עליו ומבקשים עצתו,

27 • ב שהנכנע מפני היראה אם יוכל לשנות את דבריו בסתר ישנה אותם, אבל הם.

28 אחרי דברי לא ישנו,

29 • ג שהנכנע מפני היראה לא יעשה רק הציווי המוכרחת לא שישים לב לאיכות הצווי ונוסחה לשמור מלותיה המוסריים ומליצותיה הממשיכים את הלב, כי לבו רחוק מן הדבר, אבל הם גם עת עלימו תטוף מלתי להגיד להם דברי מוסר וחכמה, אז.

30 ויחלו כמטר לי, כמו שהצמחים שואפים למטר שהוא חייהם, וגם אם חזרתי שנית להוכיחם היו דומים כצמחים אשר פיהם פערו למלקוש לקבל בצמאון גם המטר היורד באחרונה:

31 אשחק,

32 • ד שגם בעת שאשחק אליהם להראות להם פנים שוחקות, לא יאמינו ולא יפילו אור פני, שבכ"ז היו עומדים ביראה כאלו איני שוחק כלל, ואור פני היה מפיל עליהם יראת הרוממות:

33 אבחר, עד שלא הוצרכתי כלל להבדל מדרכי העם ומנהגיהם כאשר יעשו השרים כדי להפיל יראתם על העם, רק בחרתי דרכם להתנהג כאחד העם, ובכ"ז אשב ראש תמיד, עד שהייתי דומה מצד אחד כמלך בגדוד המושל ופוקד, ומצד אחר הייתי דומה כאשר אבלים ינחם, שהוא יושב ג"כ בראש לא מצד השררה רק מצד שהוא מטיף דברי מוסר ותנחומין ודברי לקח טוב: