מקור משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ה׳:ד׳
4 סִכְּכָהּ בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ שֶׁלֹּא דַּק אוֹתָן וְלֹא נִפְּצָן כְּשֵׁרָה שֶׁעֲדַיִן עֵץ הוּא. וְאִם דַּק וְנִפֵּץ אוֹתָן אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית צוּרָתוֹ וּכְאִלּוּ אֵינָן מִגִּדּוּלֵי קַרְקַע. מְסַכְּכִין בַּחֲבָלִים שֶׁל סִיב וְשֶׁל חֲלָף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֲרֵי צוּרָתָן עוֹמֵד וְאֵין הַחֲבָלִים כֵּלִים:
פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ה׳:ד׳
4 סככה בפשתי העץ וכו'. שם דף י"ב: אמר רב סככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה. ובהלכות פי' הוצני כתנא דלא דייק ולא נפיץ דעדין עץ הוא ע"כ. וכתב רבינו שהטעם שבאניצי פשתן פסולה הוא מפני שנשתנית צורתו וכן ראיתי לקצת מפרשים ז"ל והוצרכו לטעם זה מפני שהפשתן אינו מקבל טומאה אפילו כשהוא מנופץ וזה ברור וכן מוכח בבמה מדליקין שבת כ"ז:. ובהשגות א"א טעם אחר וכו'. ואני אומר שטעם רבינו מחוור מטעמו דודאי גרעי מבלאי כלים שנשארו מדבר שהיה מקבל טומאה מתחלה ואלו לא באו לכלל טומאה מעולם ולפי טעמו סככה בחיצין זכרים למה כשרה והלא ראוי להנתן בברזל ויעשו חצים נקבות ויקבלו טומאה אלא ודאי טעם רבינו עיקר:
5 ומסככין בחבלים של וכו'. בירושלמי סככה בחבלים אית תנא תני כשרה ואית תנא תני פסולה מ"ד פסולה בחבלים של פשתן ומ"ד כשרה בחבלים של סיב ע"כ. ופירוש חבלים אינן מקבלין טומאה לפי שאינן כלים וכמ"ש רבינו ושל פשתן מפני שאין צורתו עומדת פסולה. וגם זה סעד לטעם שכתב רבינו למעלה: