מקור משנה תורה, הלכות מכירה ח׳:א׳
1 הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לוֹ מִקְצָת הַדָּמִים וְהָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ שְׁאָר הַדָּמִים אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא זוּז אֶחָד לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב הַשְּׁטָר אוֹ הֶחֱזִיק:
פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ח׳:א׳
1 המוכר שדה וכו' והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים. ברייתא בפ' השוכר את האומנין במציעא דף ע"ז ע"ח ולשון הגמרא עייל ונפיק אזוזי, וכתב הרשב"א ר"ח כתב עייל ונפיק אזוזי דלא קנה בדגלי דעתיה דלא מזבן לאשתלומי דמי למחר וליומא אחרינא בלא נחיצותא אלא בנחיצותא וזה נכון ע"כ:
2 אפילו לא נשאר וכו'. מפורש בגמרא בעובדא דחמרא:
3 ואע"פ שכתב וכו'. זו היא פשטה של ברייתא בין שאמר לו לך חזק וקנה בין שהחזיק בפניו בסתם: