מקור משנה תורה, הלכות מכירה י״ג:י״ז
17 הַשּׂוֹכֵר אֶת הַכֵּלִים אוֹ אֶת הַבְּהֵמָה יֵשׁ לָהֶם אוֹנָיָה. שֶׁהַשְּׂכִירוּת מְכִירָה בַּת יוֹמָהּ הִיא. וְאִם יֵשׁ בָּהּ הוֹנָיָה שְׁתוּת אוֹ יוֹתֵר. בֵּין שֶׁנִּתְאַנָּה שׂוֹכֵר בֵּין שֶׁנִּתְאַנָּה מַשְׂכִּיר. הֲרֵי זֶה מַחְזִיר הוֹנָיָה וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה:
פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ג:י״ז
17 השוכר את הכלים וכו'. כבר נתבאר למעלה דבעיא דאפשיטא היא:
18 ומ"ש ה"ז מחזיר את האונאה אפילו לאחר זמן מרובה. דבר נכון הוא שאין זמן קצוב אלא בלוקח שמקחו בידו ומראה לתגר או לקרובו ואין כך דרך בשכירות גם בגמרא לא נזכר זמן שכירות: