מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:א׳

מהדורה: תורת-אמת

מקור משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:א׳
1 חַצְרוֹת הַכְּפָרִים שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹנֶה לוֹ בַּיִת וְנִמְצֵאת הֶחָצֵר שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים מְשֻׁתֶּפֶת לְכָל בְּנֵי הַבָּתִּים. הֲרֵי יֵשׁ לְכָל פֶּתַח וּפֶתַח אַרְבַּע אַמּוֹת לְפָנָיו בְּרֹחַב כָּל הַפֶּתַח. וְהַנִּשְׁאָר מִן הֶחָצֵר אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל שֻׁתָּף וְשֻׁתָּף חוֹלְקִין אוֹתָהּ וְאִם לָאו אֵין חוֹלְקִין אוֹתָהּ שֶׁכָּל חָצֵר שֶׁאֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינָהּ קְרוּיָה חָצֵר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. הָיוּ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין לָזֶה שְׁנֵי בָּתִּים וְלָזֶה בַּיִת אֶחָד. זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּתִּים מוֹדְדִין לוֹ מִן הֶחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל בַּיִת וּבַיִת עַל כָּל רֹחַב הַפֶּתַח אֲפִלּוּ הָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת. וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת אֶחָד נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּרֹחַב פִּתְחוֹ לִפְנֵי פִּתְחוֹ. וְהַנִּשְׁאָר מִן הֶחָצֵר אִם יֵשׁ בָּהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָזֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְלָזֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת חוּץ מִן הַפְּתָחִים יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלוּקָה וְחוֹלְקִין. פָּחוֹת מִזֶּה אֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָה:
פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:א׳
1 חצרות הכפרים וכו'. לשון הגמרא גבי חצר אמר ר"י ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים ובברייתא פתחים שבחצר יש להן ארבע אמות לכל אחד וכו' ופירש הרב אבן מיגש ז"ל כגון חצרות הכפרים על הדרך שכתב המחבר וזה לשונו כגון שבא ראובן ובנה בקרקע עולם בית אחד ובא שמעון ובנה כנגדו שני בתים ואח"כ הסכימו שניהם והקיפו על בתים אלו. עוד כתב אבל חצרות שבמדינות שהן בין שותפין ויש לו לאחד מהן בה חלק ידוע כשבאין לחלוק הדבר ידוע שאין כל אחד נוטל אלא כפי מה שמביא ראיה שיש לו בין הרבה בין מועט הילכך אם מגיע לכל אחד מהן בחלקו בחצר זו בית שיש בו ארבע על ארבע ולפניו אויר שיש בו ארבע על שמונה נמצא שיש בה דין חלוקה וכופין זה את זה לחלוק בין מגיע לו בזה האויר פתחים הרבה בין שאין מגיע לו אלא אחד ע"כ:
2 כיצד היו שני שותפין וכו'. מימרא דרב חסדא וברייתא כוותיה ורחב ארבע אמות שיש לכל פתח ברחבו של פתח אם מעט ואם הרבה כמ"ש ז"ל וכן פירש"י ז"ל והוא פירשה במי שיש לו שני בתים ולהן שלשה פתחים וחלק נכסיו ונתן האחד לראובן והשני לשמעון אם באו לחלוק את החצר כל אחד נוטל ארבע אמות לכל פתח ופתח להלן מן הפתח כנגדו והרחב כדי רחב הפתח והשאר חולקין בשוה וכן פירש גאון ז"ל וכתבו ז"ל מן הפירושין האלו נלמוד שאם ירשו או לקחו שניהם בשתוף בתים וחצר ואח"כ חלקו בתים כל אחד נוטל בחצר בשוה זה כזה אע"פ שיש לאחד פתחים יתירים על חבירו וכתב הרשב"א ז"ל ומיהו נ"ל דאפילו שותפין שחלקו בתים בחצר אם העלו סתם את שיש לו שני פתחים על שאין לו אלא פתח אחד בכי האי את שיש לו שני פתחים נוטל לכל פתח ופתח שאני אומר שאף זכות פירוק הפתחים נכלל בתוך העילוי ועל הכל העלו מן הסתם והביא ראיות לזה וכתב בסוף דבריו וכנ"ל מדברי רבינו חננאל ז"ל: