מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה 27 פרקים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה ג׳:ב׳

מהדורה: תורת-אמת

« Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 3:1 Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 3:3 »

מקור: משנה תורה, הלכות מלווה ולווה ג׳:ב׳

2 משנה תורה, הלכות מלווה ולווה פתח ↗

וְכֵן הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ אַחַר הַלְוָאָה בְּיָדוֹ אוֹ עַל פִּי בֵּית דִּין לֹא יַחֲבל כֵּלִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּגוֹן הָרֵחָיִם וְהָעֲרֵבוֹת שֶׁל עֵץ וְיוֹרוֹת שֶׁמְּבַשְּׁלִין בָּהֶם וְסַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד ו "כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל". וְאִם חָבַל מַחְזִיר בְּעַל כָּרְחוֹ וְאִם אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁיַּחְזִיר לוֹקֶה:

3 משנה תורה, הלכות מלווה ולווה פתח ↗

חָבַל כֵּלִים הַרְבֵּה שֶׁל אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּגוֹן שֶׁחָבַל עֲרֵבָה וְיוֹרָה וְסַכִּין חַיָּב עַל כָּל כְּלִי וּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִלּוּ שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהֵן עוֹשִׂין מְלָאכָה אַחַת חַיָּב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵּלִים וְלוֹקֶה שְׁתַּיִם עַל שְׁנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד ו "לֹא יַחֲבל רֵחַיִם" וָרָכֶב לְחַיֵּב עַל הָרֵחַיִם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָרֶכֶב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהָרֶכֶב וְהָרֵחַיִם מְיֻחָדִין שֶׁהֵן שְׁנֵי כֵּלִים וּמְשַׁמְּשִׁין מְלָאכָה אַחַת וְחַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּךְ כָּל שְׁנֵי כֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מְלָאכָה אַחַת חַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן אִם חָבַל צֶמֶד בָּקָר הַחוֹרֵשׁ לוֹקֶה שְׁתַּיִם:

4 משנה תורה, הלכות מלווה ולווה פתח ↗

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וַאֲפִלּוּ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁבָּא לְמַשְׁכֵּן לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וִימַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא עוֹמֵד בַּחוּץ וְהַלּוֶֹה נִכְנָס לְבֵיתוֹ וּמוֹצִיא לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יא "בַּחוּץ תַּעֲמֹד". אִם כֵּן מַה בֵּין בַּעַל חוֹב לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. שֶׁשְּׁלִיחַ בֵּית דִּין יֵשׁ לוֹ לִקַּח הַמַּשְׁכּוֹן מִיַּד הַלּוֶֹה בִּזְרוֹעַ וְנוֹתְנוֹ לַמַּלְוֶה וּבַעַל חוֹב אֵין לוֹ לִקַּח הַמַּשְׁכּוֹן עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַלּוֶֹה מִדַּעְתּוֹ. עָבַר בַּעַל חוֹב וְנִכְנַס לְבֵית הַלּוֶֹה וּמִשְׁכְּנוֹ אוֹ שֶׁחָטַף הַמַּשְׁכּוֹן מִיָּדוֹ בִּזְרוֹעַ אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי נִתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יג "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ". וְאִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ כְּגוֹן שֶׁאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִשְׂרַף לוֹקֶה. וּמְחַשֵּׁב דְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן וְתוֹבֵעַ הַשְּׁאָר בְּדִין:

4 נודע ביהודה מהדורא תנינא פתח ↗

והנה בש"ע ח"מ סימן צ"ז סעיף כ"ה מביא הטור והמחבר במישכן שלא ברשות ב"ד דאם אבד או נשרף המשכון קודם שיחזיר לוקה. ולכאורה הוא תמוה לאיזה צורך הביא הטור והמחבר דין מלקות אשר אינו נוהג בזמנינו וא"ל דנ"מ לענין פסול עדות כמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן ט"ז ס"ק י"ז ע"ש דבמישכן שלא ברשות בלא"ה פסול לעדות כמו שמבואר בח"מ סימן שנ"ט סעיף ל"ו בש"ך שם ס"ק א' ועיין בסמ"ע סימן צ' ס"ק א', וא"כ לענין פסול עדות ליכא נ"מ אם חייב מלקות או לא דדוקא בשאר איסורין אינו נפסל לעדות עד שעבר על לאו שיש בו מלקות אבל בגזלן פסול אף בלי מלקות דהוי רשע דחמס וא"כ בחבל משכין שלא ברשות הוי כגזלן כמ"ש בסימן שנ"ט א"כ ליכא נפקותא כלל לדידן אי לוקה. וא"ל דיש נפקא מיניה לענין לקוברו בין רשעים גמורים עיין במס' יבמות דף ל"ב ע"ב דא"כ מאי פריך הגמרא במס' ב"מ דף ס"א ע"א לאו בגזל ולאו בהונאה למה לי הא איכא לאוקמי בגזל גופא ולעבור עליו בב' לאוין ואף שאין בו מלקות, ועיין בתוס' שם שכתבו דלא מוקי בגזל גופא הואיל ואין בו מנקות הא אכתי איכא נ"מ בשני לאוין לענין לקוברו בין רשעים גמורים ועיין לעיל בחלק א"ח סימן צ"א ודוק, ואמנם יש לומר דשפיר יש נפקותא בזה לדינא דאם שריפת או אבידת משכון מקרי ביטל העשה דהשב תשיבם א"כ בודאי לא נתחייב באחריות לאפוקי מדעת הראב"ד בהשגות בפ"ג מהל' מלוה שסובר דאף אם נאבד או נשרף עדיין הוא ניתק לעשה הואיל וחייב בתשלומין וא"כ אתי המחבר לאשמועינן דאם נאבד כבר נתבטל העשה. ולפ"ז לא ידעתי מה שהקשה הסמ"ע בס"ק כ"ה הא קיי"ל כל לאו הניתק לעשה אפילו לא נתקיים העשה אינו לוקה עכ"ל הסמ"ע, וגם הש"ך בס"ק ד' הניח בצ"ע. ולא ידעתי מאי קשיא להו דכיון שנתבטל העשה לכ"ע לוקה כדאיתא בסוגי' דמכות י"ו ע"א. וא"ל דבאמת תמיהת הסמ"ע הוא מה שהשיג הראב"ד דהואיל וחייב באחריות עדיין לא נתבטל העשה. דאין לשון הסמ"ע סובל זה ועוד דהא הש"ך מביא קושית הסמ"ע והניח בצ"ע ואח"כ מביא גם השגת הראב"ד. אמנם להרמב"ם דכתב אבד או נשרף המשכון לוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין צריכין אנו לומר דאף שחייב באחריות אפ"ה הוי ביטול העשה אם נשרף או אבד הואיל ואינו בעין כבר נתבטל העשה כמ"ש הרב המגיד שם, אבל דברי הטור והמחבר שפיר יש לפרש דלוקה אם נאבד המשכון הואיל ואינו חייב באחריות ודלא כהש"ך לעיל בסימן ע"ב סוף ס"ק ט' וא"כ שפיר הביא הטור והמחבר דין מלקות דכיון דלוקה אחר שנאבד המשכון שמעינן מיניה דאינו חייב באחריות ואינו חייב לשלם ונתבטל העשה והא ראיה הטור והמחבר הביאו לשון הרמב"ם והשמיטו הך ומחשב דמי המשכון מכלל דהם סוברים דאינו חייב באחריות. אמנם יש לתרץ ולומר דקושית הסמ"ע והש"ך הוא הואיל וחייב לשלם הוי ניתק לעשה והם מפרשים דברי הראב"ד בהשגות שאין כוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם מכח דהוי ניתק לעשה אלא משום דאינו לוקה ומשלם כמ"ש לעיל לפרש דברי הרמב"ם בפ"א מהל' גזלה ולכך הוסיפו הסמ"ע והש"ך להקשות גם מטעם ניתק לעשה ותירוץ של המגיד משנה בפ"ג מהל' מלוה לא סבירא להו וכן צריכין לפרש תירוץ הגמרא שם במס' מכות דמתרץ התם הואיל וחייב בתשלומין וכן הוכיחו התוספות שם בד"ה התם. ודוק כי קצרתי: ומלתא דתמיה ליה לדעתי קרוב הדבר שהוא דעת הרמב"ם. וגם ע"פ פשטן של דברים הוא מפורש בגמרא במס' מכות דף ט"ז ע"א והא גזל כו' ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו ובביטלו ולא ביטלו התם כיון דחייב בתשלומין אינו לוקה. והנה המצוה הכתובה בגזילה והשיב את הגזילה לא קאי בשורף הגזילה שהרי בהאי קרא כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל ומיניה דרשינן במס' ב"ק דף ס"ו ע"א שינוי קונה כרשב"א דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי הרי דקרא דמשיב הגזילה כעין שגזל מיירי אבל במשלם דמים לא מיירי קרא אלא שהדין הוא שמחויב דמים כמו כל חייבי ממון ואעפ"כ אמרינן כיון דמשלם דמים מקרי עדיין ניתק לעשה וע"ש במס' מכות בתו' בד"ה התם איתא בתשלומין. ומיהו מדברי הגמרא היינו יכולים לדחות דהך סוגיא אתי' למ"ד שינוי אינו קונה ודריש אשר גזל מ"מ ובפרט לפי מה דאמר ר"ח ב"א משמיה דר' יוחנן בריש הגוזל עצים בבא קמא דף צ"ד ע"ב דשינוי אינו קונה ודריש והשיב את הגזילה אשר גזל מ"מ והרי ר"י אמר במסכת מכות לפי נוסחא דידך ביטלו ולא ביטלו, ויש לדבר בזה אריכות דברים ואין כאן מקום להאריך. אבל מדברי הרמב"ם יש ראי' דהרמב"ם בריש פ"ב מגזילה פסק אם נשתנית הגזילה כו' קנאה בשינוי כו' ודין זה תורה הוא דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל מפי השמועה למדו אם היא כמה שגזלה משלם אותה ואם נשתנית משלם דמים כו' הרי שדרש אשר גזל כמו שגזלה א"כ אם נשתנית וק"ו אם שרפה מה שמשלם דמים לאו מהאי קרא אתי ואפ"ה כתב בריש פרק א' מגזילה אין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שנאמר והשיב כו' ואפילו שרף הגזילה אינו לוקה שהרי משלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו הרי דעת הרמב"ם דחיוב התשלומין מיקרי ניתק לעשה וא"כ למה זה תמה מעלתו על מהרש"א אפי' על המחשבה שחושב בזה להוה אמינא. ומ"ש מעלתו עוד דרבית ניתק לעשה דכתיב יחי אחיך עמך כבר הרגיש בזה הפני יהושע שם:

4 משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה פתח ↗

כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יג "לֹא תִגְזל". אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה שֶׁאִם גָּזַל חַיָּב לְהַחְזִיר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה כג "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וַאֲפִלּוּ שָׂרַף הַגְּזֵלָה אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ וְכָל לָאו שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין אֵין לוֹקִין עָלָיו:

2 וכן המלוה את חבירו וכו'. ג"ז במשנה שם וג"כ נחלקו עליו בהשגות במ"ש בין שהלוהו על המשכון ומהטעם שלמעלה שכל בשעת הלואה אין זה חובל אחר שמרצון הלוה הוא מקבלו ממנו ועל זה הלוהו והרי הוא כמוכרו לו ובאמת שאם לא תחבול האמור באלמנה אינו כולל שעת הלואה אף כי נפש הוא חובל אינו כולל שעת הלואה שלשון הכתוב אחד הוא:

3 כגון הרחים והעריבות וכו'. כתבו ז"ל דדוקא כלים אבל פרה החורשת וחמור וספינה וכיוצא בזה לא וזה דעת רבינו שהזכיר כלים וכבר כתב כיוצא בזה פרק ראשון עוד שנינו בתוספתא היו לו חמש רחיות אינו רשאי למשכן אפילו אחת מהן ואם אינו עושה מלאכה אלא באחת מהן אינו חייב אלא על אותה בלבד ופירש הרשב"א ז"ל דלאו דוקא אינו חייב אלא אפילו לכתחלה רשאי לנוטלן. עוד כתבו ז"ל ודוקא בשעת משכונא אבל בשעת גבייה גובין מהן כמו שגובין משאר כלים ומסדרין לו בהן כדרך שמסדרין בשאר כלי אומנות שלא אסרה תורה אלא שלא לחבול אבל לא שלא לגבות:

4 ואם אבד המשכון וכו'. כבר כתבתי בזה למעלה ולפנינו יתבאר דעתו ודעת ההשגות:

4 משנה תורה, הלכות גניבה פתח ↗

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת נַעֲרָה שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין וְתַשְׁלוּמִין אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג. וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ מַלְקוֹת וְתַשְׁלוּמִין לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם שֶׁאֵין אָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. לְפִיכָךְ אִם הָיָה שׁוֹגֵג אוֹ לֹא הִתְרוּ בּוֹ מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין עִם עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב תַּשְׁלוּמִין וּמַלְקוֹת בְּבַת אַחַת. אֲבָל אִם נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיֵּב בְּמִיתַת בֵּית דִּין אוֹ בְּמַלְקוֹת אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב מַלְקוֹת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם וּמֵת וּמְשַׁלֵּם:

4 מכות פתח ↗

וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא סִימָן גָּזֵל מַשְׁכֹּן וּפֵאָה, גָּזֵל, דְּרַחֲמָנָא אָמַר ״לֹא תִגְזֹל״, ״וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה״. מַשְׁכּוֹן, דְּרַחֲמָנָא אָמַר ״לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ״, ״הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ הָעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ״.

« Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 3:1 Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 3:3 »