מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ד׳

« מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ג׳ מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ה׳ »

4 משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים פתח ↗

הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ חוֹלֶה מְלַבְּנִין עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל בְּאֵשׁ מִבָּעֶרֶב וּלְמָחָר מְטִילִין אוֹתָן בְּמַיִם כְּדֵי לְהָפִיג צִנָּתָן שֶׁאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. אוֹ מְעָרְבִין מַיִם חַמִּין בְּמֵי הַמִּקְוֶה עַד שֶׁתָּפִיג צִנָּתָן:

5 משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים פתח ↗

בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים וְהַיּוֹם מְקַדֵּשׁ מִקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ. בְּכָל יוֹם הַכֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ וְהַיּוֹם עוֹלִים בָּאֶמְצַע וְיוֹרְדִין בָּאֶמְצַע לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל כְּדֵי לְהַדְּרוֹ. בְּכָל יוֹם מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה חוֹתֶה בְּמַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה הָאֵשׁ לְמַחְתָּה שֶׁל זָהָב וְהַיּוֹם חוֹתֶה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּמַחְתָּה שֶׁל זָהָב וּבָהּ נִכְנָס לַהֵיכָל. שֶׁלֹּא לְיַגְּעוֹ בְּתוֹסֶפֶת עֲבוֹדָה. וְכֵן מַחְתָּה שֶׁל כָּל יוֹם מַחְזֶקֶת אַרְבָּעָה קַבִּין וְשֶׁל הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה קַבִּין וּבְכָל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה וְהַיּוֹם קַלָּה. וּבְכָל יוֹם יָדָהּ קְצָרָה וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה כְּדֵי לְהָקֵל עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא יִיגַע. בְּכָל יוֹם וְיוֹם הָיוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ וְהַיּוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע. מוֹסִיפִין מַעֲרָכָה כְּדֵי לְהַדֵּר הַמִּזְבֵּחַ וּלְעַטְּרוֹ:

6 משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים פתח ↗

זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה ויקרא טז יז "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה וִדּוּי דְּבָרִים. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה בְּיוֹם זֶה שְׁלֹשָׁה וִדּוּיִים. אֶחָד עַל יְדֵי עַצְמוֹ תְּחִלָּה. וִדּוּי שֵׁנִי עַל יְדֵי עַצְמוֹ עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים. וּשְׁנֵיהֶם עַל פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. וְהַוִּדּוּי שְׁלִישִׁי עַל יְדֵי כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וּמַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּכָל וִדּוּי מֵהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר. אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אָנָּא הַשֵּׁם כַּפֵּר נָא לַחֲטָאִים וְלָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְכוּ' שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טז ל "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". הֲרֵי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן בְּכָל וִדּוּי מֵהֶן. וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַגּוֹרָל עַל שְׂעִיר הַחַטָּאת אוֹמֵר לַהַשֵּׁם חַטָּאת. נִמְצָא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בַּיּוֹם זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. וּבְכֻלָּם הוּא מַזְכִּיר כִּכְתָבוֹ שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ בַּשֵּׁם. כֵּיוָן שֶׁרַבּוּ פְּרוּצִין חָזְרוּ לְאָמְרוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּמַבְלִיעוֹ בִּנְעִימוּת עַד שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בּוֹ אֲפִלּוּ חֲבֵרָיו הַכֹּהֲנִים:

4 היה כהן גדול זקן או חולה וכו'. לשון המשנה זקן או אסטניס ורבינו העתיק חולה נראה שנתכוון לאשמועינן דאסטניס דקתני היינו שיחלה על ידי טבילה במים קרים דוקא הא לאו הכי אין מחממין כלל דלא התירו השבות אלא היכא דלא אפשר ובזה תתורץ קושית הריב"ן פורנה שהביא הרב לחם יהודה וכ"כ בס' צרור החיים ז"ל דרבינו פסק בפ"ד דקידוש החודש דאין מושיבין כהן גדול בעיבור שנה משום צנה דהיינו טעמא ביום הכיפורים דהרי היו מחממין לו הטבילה והדבר מבואר דדוקא לזקן או חולה התירו להחם ולא לאחריני ולא רצו לחלק בעיבור השנה ומטעם זה לא התירו לסבב העזרה באבוקות כדרך שעושין בכל לילה כמ"ש רבינו סוף הלכות בית הבחירה דאף דאין איסורא אלא מדרבנן מ"מ לא דמי לחימום העששיות דהתם לא אפשר והכא אפשר אך ראיתי להפר"ח ז"ל שהביא מהירושלמי שאמרו ויחם לו חמין ומשני כדי שלא יהיו אומרים ראינו כ"ג שטובל במים שאובין ביוה"כ ע"כ וכיון דהירושלמי אסר מי הכריחו לרבינו לפסוק היתר החימום כפי דבריו פליג אגמרא דידן אירושלמי והצריכו עיון עיין עליו. ולענ"ד נראה דאין כאן מחלוקת וגם אירושלמי מודה לגמרא דידן וזה דכוונת הירושלמי אינה אלא כלפי דברי רבי יהודה אברייתא דקאמר עששיות של ברזל היו מחממין ועליה הוא דבעי דלמה לא יחומו חמין וכזה יש להקשות ג"כ אגמרא דידן לדברי ר"י אלא דלר"י צ"ל שהוא אוסר מטעם שמא יאמרו וכו' אמנם ללישנא דמתני' דקתני מחמין לו חמין פשטן של דברים דמים חמין קאמרי ובזה מודה ג"כ אירושלמי ודו"ק כי נכון הוא.

5 ולקושיא עצמית שהקשו המפרשים ז"ל לדברי הרב המגיד בהל' שבת שכתב שרבינו פסק כרב ביבי דקאמר בשלא הגיע לצירוף דא"כ למה לא פי' רבינו דאלה החתיכות של ברזל לא היו מחמין אותם הרבה עד שיגיעו לצירוף ואדרבה מדכתב שאין שבות במקדש זהו טעמו של אביי וכדי להליץ בעד הרב המגיד ז"ל נראה לענ"ד עם מ"ש התוס' שם דצירוף לא שייך אלא בכלים משא"כ בעששיות והשתא כוונת רב ביבי היא זו דעששיות עדיין לא הגיעו לצירוף עד שיעשו כלים ואין כאן צירוף דאורייתא ואם תאמר מדרבנן מיהא לגזור כבר ידוע דאין שבות במקדש אף שבאמת עדיין הוא מגומגם פסקיו של רבינו עיין עליו.

6 ודע שנתעוררו המפרשים ז"ל בטבילה ראשונה שהיתה בחיל כמ"ש רבינו לעיל אם היו מטילין העששיות או לא דהשבות לא הותר אלא בבית המקדש אבל חוץ לא והן אמת שזאת הטבילה היתה על שער המים שבפתח העזרה וקי"ל גגין ועליות לא נתקדשו אך לענין זה נראה פשוט דלא חשו חז"ל והתירו דלא גרע מסתם חולה דהותר לו שבות דרבנן בשבת ולכוונה זו אפשר שהעתיק רבינו חולה במקום אסטניס האמור במשנה כנז"ל אך מה שצ"ע הוא הטלת החמין שהזכיר רבינו אם יש בו משום שבות או לא והרדב"ז ז"ל בראשונות סי' רצ"ה צידד בזה ולא יכול להחליט הדבר לדעת רבינו עיין עליו אך האמת נראה שיותר מתחמם המקוה בעששיות מהמים חמין מבערב ובפרט אם היו צריכים לחממו חמשה פעמים ואפילו את"ל שאין איסור במים החמין מ"מ העששיות עדיפי והכל לפי הענין:

4 משנה תורה, הלכות קידוש החודש פתח ↗

אֵין מוֹשִׁיבִין לְעִבּוּר הַשָּׁנָה לֹא מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. מֶלֶךְ מִפְּנֵי חֵילוֹתָיו וּמִלְחֲמוֹתָיו שֶׁמָּא דַּעְתּוֹ נוֹטָה בִּשְׁבִילָן לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְכֹהֵן גָּדוֹל מִפְּנֵי הַצִּנָּה שֶׁמָּא לֹא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ נוֹטָה לְעַבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא תִּשְׁרֵי בִּימֵי הַקֹּר וְהוּא טוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ טְבִילוֹת:

« מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ג׳ מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ה׳ »