מעשה רקח על הלכות מכירה ל׳:א׳

המוכר וכו' וזכה בהן הלוקח וכו'. פירוש שהמוכר זיכה אותו ללוקח, וגירסת הטור חו"מ סוף סי' רל"ה זכה בהן אחר ללוקח, וכן גירסת הרב בית יוסף ז"ל שם, והיינו טעמא שיד הלוקח על העליונה. אך קשה קצת לדברי הרה"מ ז"ל שכתב, שהלוקח אינו מוכרח לקנות שא"כ חבין לו לאדם שלא בפניו ע"כ, דהרי פסק רבינו בפרק הקודם הל' י"א דאם הקטן קנה קרקע וכו', תעמוד בידו דקטן כמי שאינו לפנינו וזכין לאדם שלא בפניו הרי דקניית הקרקע זכות הוא לו, דיש לומר דהיינו דוקא מסתמא אבל אם ממאן בדבר לאיזה סיבה הו"ל חוב, וכן נראה מדברי רבינו פ"ד דזכיה ומתנה הל' ב' עיי"ש.

ואפילו מכר שדהו מפני רעתה. פירש רשב"ם ז"ל או שהיא רעה או רחוקה מהלוקח, ורבינו לשון הגמרא נקט.