מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל ט׳:ט׳

המלוה את חבירו וקבע לו זמן וכו'. רבינו העתיק כדברי הגמרא דמכות דף ג' וכלישנא בתרא אך לא נתבאר אם חלה שביעית בשנה עשירית מה דינו דכיון דשפיר קרינן ביה לא יגוש אמאי אינו משמט וראיתי בשו"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף י' שפסק שאין שביעית הבאה בתוך הזמן משמטתו ע"כ משמע דאם השביעית באה בסוף הזמן משמטתו וכן נראה מדברי הרב ב"ח שם לביאור דברי הטור ז"ל וקרוב לשמוע שכן הבין הרב ב"י בדברי רבינו שהרי הסכים לדבריו:

התנה עמו שלא יתבענו וכו'. ראיתי בס' התרומות דף ר"ו שכתב על דברי רבינו ולא בריר לן. ולכאורה קשה דכיון דרבינו הוציאו מהירושלמי ולא מצינו היפך בגמרא דידן אמאי כתב עליו דלא בריר לן והרב גידולי תרומה ז"ל הביא דברי מהר"י קורקוס שהזכיר מרן ז"ל וכתב דאולי לרבינו לא יספיק זה דלא עדיף מהקפת חנות ע"כ ואי מהא תקשי על הירושלמי מהך מתני' אלא ודאי צ"ל דהכא שאני דהוי דרך הלואה גמורה משא"כ הקפת חנות תדע דמסיים עלה ואם זקפה עליו במלוה ה"ז משמט אכן האמת הוא דאכתי קשה מדין שחט את הפרה שפסק רבינו בהל' ה' וצ"ל דהתם הטעם מפני שהוא יו"ט דאילו לא היה יו"ט היה פורעו מיד והו"ל כזקפן עליו במלוה וכמ"ש מרן ז"ל שם ולעולם דהלואה גמורה שאני אף שעם כל זה עדיין יש לגמגם: