מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ב׳:ז׳

מי שירד לטבול וכו'. ברכות דף כ"ב משנה וכתב שם רבינו וז"ל דברי המשנה הזאת הם בזריזין והזהירים שהיו שומרים להשלים קרית שמע עם הנץ החמה ועלותה פאת מזרח כדי שתהיה התפילה עם עלות השמש וסמכו זה לדברי הנביא ייראוך עם שמש וכו' ע"כ.

ולא במים צלולים וכו'. רבינו פסק כמ"ד לבו רואה את הערוה אסור מדפריך הש"ס בפשיטות והרי לבו רואה את הערוה ומ"ש שם דהלכתא נוגע אסור רואה מותר צ"ל דהיינו דוקא גבי עקב אבל בלב כו"ע מודו דאסור וכ"כ התוספות שם. אלא דכפי זה קשה קצת למאי דפריך התם והרי עקיבו רואה את הערוה דכיון דאפילו בלבו רואה את הערוה ס"ל דשרי מכל שכן עקבו דהא לפום מאי דאסרינן לדידן בלבו רואה את הערוה שרינן בעקיבו א"כ עקיבו גרע מלבו אם לא שנאמר דהיינו דוקא לפי המסקנא אבל לפי הס"ד הוה אמינא איפכא דלבו שאינו רואה שרי אבל עקיבו שרואה הערוה להדיא הוה לן לאסור.